למה זה כל כך חשוב דווקא עכשיו לדעת ערבית?

האביב הערבי הביא עמו, יחד עם קריסת רבים מהשליטים והרודנים בארצות ערב, גם התרוממות של החשיבה העצמאית של התושבים ובמיוחד הצעירים ותעוזה לבטא את רצונם החופשי על גלי האתר ובמדיה החברתית, לעדויות רבות לכך חשופים דוברי השפה שאני נמנה עליהם כיליד עיראק, והאיום הגובר והולך של איראן על המזרח התיכון גרם לפתיחות לכיוונה של ישראל שמסתמנת לערבים כבן ברית חזק דיו לעבוד בפני הערגה האיראנית להשיב את ימיה של האימפריה הפרסית.

המצב זה ובכותרתו הסכמי השלום עם לא מעט מארצות ערב ודווקא העשירות שביניהן, פותח אפיקים והזדמנויות עסקיות בפני הישראלים  ובמיוחד ששוק זה היה עד כה בתול בפניהם מחד, ומאידך זה שוק שרעב לחידושים וטכנולוגיה שזה חלומה של ארץ שמשופעת במיזמים בכל תחומי הטכנולוגיה.

בתור אחד שחי  ומכיר את המנטליות הערבית, אני מודע להשפעה הפסיכולוגית הרבה על הערבים כאשר בן שיחם מגלה ידע בשפתם וכמה כבוד הם משיבים לו בעד כך.

ידיעת שפה מקומית היא יתרון

הערבים אינם יחידי מינם בנושא זה, ברוב ארצות אסיה ידיעת השפה המקומית נחשבת כנכס וכיתרון לאלה שמנסים לעשות עסקים שם ובמקרים רבים היא נשקלת כנגד מתן כבוד והערכה לאנשי המקום ולהוכחה שאין לאיש העסקים או למבקר הרגשת התנשאות לגבי בני המקום. רגש זה נטוע בעובדה שרוב ארצות אסיה היו תחת שלטון מערבי ואותם האימפריאליסטים האירופאים או האמריקאים התייחסו תושבי הארצות הללו כנתינים ממדרגה שניה, דבר שפגע בכבודם ובגאוותם של המקומיים ופגיעה זו מורגשת גם היום - עשורים לאחר שהארצות הללו קבלו את עצמאותם. דוגמה פיקנטית לכך שמי ביקר אי פעם בהודו בסביבה עסקית יודע שאנשי העסקים, ברובם המכריע ,פונים אחד למשנהו ובמיוחד בתואר Sir (אדון), No Sir ו-No Sire כנתמך לאדונו ואילו מי שעבד שם שנים רבות (כמוני) יודע עד כמה שהדבר החשוב במעלה באינטראקציה עם המקומיים הוא להראות להם כמה שאתה רואה בהם בן שיח ועמית לכל דבר ועניין. סיפורים דומים אפשר מאנשים שפתחו עסקים עם יפנים ועם סינים או וייטנאמיים.

ידיעת הערבית כביטוי לכבוד בארצות ערב

כעת קחו את מה ששמעתם מהסיפור ותכפילו אותו בכפולות לגבי תושבי ארצות ערב שאצלם הכבוד מאמיר לגבהים שלעתים מהווים את הגבול בין חיים ומוות.

כדי לחדד את החשיבות של ידיעת השפה הערבית, ואת ההזדמנויות שהיא פותחת בפני אנשי עסקים, יזמים וגם כיתרון למחפשי עבודה בעולמות ההייטק, אביא סיפור פיקנטי מהעבר שלי אישית. בצעירותי הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים וחלקתי חדרי במעונות הסטודנטים בהר הצופים עם סטודנט מאוסטרליה ויום אחד חזר אותו בחור עם חגורת עור חדשה שרכש אותה מדוכן בעיר העתיקה והציג אותה בפניי בגאווה ואכן הייתה, וכאשר שאלתי אותו על המחיר ששלם עבורה, לתדהמתי נקב בסכום גבוה בהרבה מעבר להערכתי, שאלתי את הבחור אם התמקח על המחיר וענה בשלילה. למחרת ליוויתי את הבחור לאותו דוכן שבו היה מוכר ישיש (חתיאר) פניתי לאיש בשפתו ושאלתיו על פשר המחיר הגבוה שגבה מחברי והוא ענה לי בלשון הזו "יא חוואז'ה זה אמריקאי אהבל ולא בן אדם מכובד כמוך, מה שאמרתי לו שילם" לאחר מכן ניהלתי עמו משא ומתן והסכים לתת לי עוד חגורה זהה עבורי בחינם וחתם את העסקה שבה הוא הפסיד במשפט "הדא בס מן שאן עיונך - זה רק בשביל העיניים שלך", האנגלית וחוסר ההתמקחות רק הקטינו את ערכו של חברי בעיני האיש על אף העובדה שהוא הרוויח בעסקה ואילו השימוש בערבית וההתמקחות שלי, חלק מתרבותם של הערבים, העלו את ערכי בעיניו ואף שהפסיד בעסקה בינינו היה מרוצה ושבע רצון.

מקווה שהצלחתי להעביר אליכם את הנחיצות בלימוד הערבית בעת הזו ואת האופקים שרכישת שפה זו יכולה לפתוח בפניכם, וההצעה שלי שאם כבר החלטתם ללמוד אז גייסו מורה שדובר את השפה כשפת אם שמעבר לשפה יכול לאמן אתכם גם בדקויות שיכולות לסלול את דרככם ליעד המבוקש.