למה דווקא כינור? ללמוד לנגן בעידן הפוסט קורונה
בעידן של סגרים ואי וודאות, דווקא הכינור יכול לשמש כחברו הטוב ביותר של האדם, ודווקא הקושי שבו יכול לשמש ליתרון גדול. הכינור על פניו כלי מלודי, כמו הקול האנושי, אך גם משמש ככלי בתוך קבוצה ואפילו ככלי הרמוני בגלל יכולתו לנגן כמעט 4 צלילים בו זמנית, מה שמביא לידי ביטוי גם את הצד המלודי וגם ההרמוני של המתרגל, ובעידן של סגרים ובידודים זהו יתרון עצום. לכינור 4 מיתרים אך בשונה מידידו הפסתר והגיטרה, אין עליו סימונים, או קלידים, הנותנים לנו כמבצעים הגדרה מדויקת מתי הצליל מתחיל ומתי נגמר. גם הנגינה ביד ימין מאתגרת לא פחות, העברת הקשת על המיתר , על כלי כה קטן ורגיש כאשר לקשת אחיזה מיוחדת, על האדם שמנגן להפעיל את כמות המשקל המדויקת, וכל שינוי מינימלי יצור תוצאה שונה אצל המאזין, מה שהופך את האתגר של המתרגל לכפול, אך כגודל הקושי כך גודל היתרון. כל פתרון של קושי טכני יוצר אצל המתרגל מפתחת את האינטליגנציה והרגישות גם בחיים האמיתיים, הכינור נותן לנו את המראה המושלמת, הרגישות של הכלי מביאה את המתרגל לחדד את התחושתיות והמוטוריקה העדינה למקסימום, ומלמד אותנו כמתרגלים וכבני אדם המון בטחון ואמון בעצמו. בזמנים שהכל חולף וזמין, תרגול ואימון באופן יומיומי מעבירות את המתרגל תהליכים עמוקים בהרבה, על כלי שהוא הרבה מעבר לטרנד באינסטגרם. זהו כלי חוצה ז'אנרים, אבל גם בעל רלוונטיות של מאות שנים, וכנראה לעוד הרבה שנים קדימה.
