חינוך מיוחד וחינוך רגיל – מה ההבדל ביניהם?
כהורים, אתם רוצים להעניק את הטוב ביותר לילדכם – בכל שלב ובכל תחום בחיים. כשזה מגיע לחינוך, חשוב לכם להבטיח כי ילדכם יתחנך במסגרת ראויה, עוטפת וערכית. דבר נוסף שראוי להעניק לו חשיבות הוא מידת ההתאמה של המסגרת לאופיו וצרכיו הייחודיים של ילדכם. לצד מסגרות החינוך "הרגילות", ישנן מסגרות נוספות המבקשות להתאים עצמן באופן אישי לילדים. זו המוכרת ביותר היא מסגרת החינוך המיוחד.
התחימה בין חינוך מיוחד לחינוך רגיל, יוצרת באופן בלתי מודע תחימה נוספת – בין חינוך לילדים רגילים ובין חינוך לילדים "בעיתיים", או כאלו ש"מיוחדותם" בהכרח שלילית. זהו המקום לחדד ולהדגיש: הקשיים השונים של הילדים אינם מגדירים אותם, אלא שהם רק חלק מהם. אז מהו חינוך מיוחד, מהו חינוך רגיל ומדוע גם ילדים מחוננים ראוי לשלב בחינוך מיוחד? התשובות, לפניכם:
מה מאפיין את מסגרת החינוך המיוחד?
מה שידוע לכם לבטח בשלב זה הוא שמסגרת החינוך המיוחד, שונה במהותה מזו "הרגילה", וזה נכון. החינוך המיוחד מעניק מסגרת לימודית ייחודית, לילדים שמתקשים להסתגל ולהשתלב במערכות החינוך הרגילות. לצד הילדים שפורחים בכיתת חינוך רגילה, ישנם ילדים שמסיבות שונות (כבר נפרט אותן), נשארים מאחור – חברתית ולימודית.
המאפיינים המרכזיים של מסגרת החינוך המיוחד:
- התאמת תוכניות לימוד פרטניות המתאימות באופן אישי לצורכי התלמיד
- בחינוך המיוחד ישנו דגש רב גם על שיקום – רגשי או פיסי
- החינוך המיוחד נשען בין היתר על ערכי ותכני ההוראה המתקנת
- לרוב (אם כי לא תמיד), התכנים שיועברו לתלמידים יהיו בהיקפים נמוכים יותר ויונגשו בצורה שונה. כלומר, תוכנית לימודים לכיתה ג' בחינוך מיוחד, תהיה בהכרח שונה מתוכנית הלימודים "הקלאסית" שנלמדת בחינוך הרגיל.
חשוב לדעת: לעתים, ישנה התעקשות של הורים להשאיר את ילדם בכיתה רגילה בכל מחיר, רק בכדי שלא יתויג כשונה/מיוחד/חריג ע"י החברה. בפועל, מסגרת חינוך שאינה מתאימה לא רק שאינה מועילה, אלא שהיא עלולה ליצור נזק אדיר לילד – ברמה הלימודית והרגשית, שכן צרכיו אינם נענים.
מסגרות החינוך הרגילות לא יודעות או יכולות לתת מענה לילדים הזקוקים לחינוך מיוחד. ללא מסגרת ייחודית, שאכן יכולה לענות על צרכיהם הרגשיים והפיסיים, ילדים אלו עלולים "ללכת לאיבוד". החינוך המיוחד פועל על מנת להעצים כל ילד, לפתח את כישוריו ולשקמו.
"אילו קשיים מצדיקים שילוב במערכת חינוך מיוחד?"
רק אבחון יסודי ומקצועי המתבצע ע"י מאבחן מוכשר, יוכל לקבוע האם מתאימה לילד מסגרת חינוך רגילה או מסגרת של חינוך מיוחד. כלומר, אין מקום להשערות, הנחות או "תחושות בטן". השקיעו באבחון, שכן תכליתו היא לספק לילדכם את המענה הראוי ביותר. שיתוף הפעולה שלכם, ההורים, במעמד האבחון, קריטי! שיתוף כן יאפשר למאבחן לקבל תמונה בהירה אודות ילדכם, ובעיקר – אודות המסגרת הנכונה שבה הוא יוכל לפרוח ולממש את הפוטנציאל שלו.
האבחון יכול לעלות על קשיים רגשיים, מוטוריים או רפואיים, שיצדיקו השתלבות במערכת החינוך המיוחד. במסגרות החינוך המיוחדות, להם זכאים בני 3 ועד 21 שנים, ניתן למצוא אנשים המאופיינים במוגבלויות שונות: החל מהפרעות רגשיות, דרך הפרעות קשב וריכוז ועד פיגור קל/בינוני וקשה.
חינוך רגיל במסגרות החינוך "הרגילות"
בגדול, החינוך הרגיל – על כל מאפייניו, הוא זה המוכר לכם מתקופתכם כתלמידים, והוא נחשב לצורת החינוך השכיחה ביותר. מה שבעיקר מבדיל את החינוך הרגיל מהחינוך המיוחד, הוא העובדה כי על הילדים להתאים עצמם לתוכנית הלימודים של שכבת גילם (ולא היא מתאימה עצמה אליהם).
בחינוך הרגיל, כל ילד משויך לקבוצת גיל ספציפית (שכבה), והציפיה ממנו היא לעמוד בכל הדרישות החינוכיות-לימודיות הרלוונטית לשכבת גילו. מסיבה זו, תוכנית לימודי המתמטיקה לכיתה ה' בבית ספר ברעננה לדוגמא, תהיה זהה לתוכנית הנלמדת בבית ספר בתל אביב. במסגרת חינוך מיוחד כאמור, התפישה היא שכל תלמיד הוא אינדיבידואל ולא נכון להגדירו ע"י גיל או כיתה. בחינוך מיוחד, כל אחד מהתלמידים זוכה להוראה מתקנת ייחודית ולתוכנית לימודים אישית שהולמת את קצב התפתחותו ואת קשייו.
חינוך מיוחד – גם לתלמידים מחוננים
רבים סבורים כי החינוך המיוחד מיועד אך ורק לתלמידים הסובלים מקשיים/ליקויים מסוימים. בפועל, במקרים אחרים המצב הוא דווקא הפוך. לעתים, הכיתה הרגילה בחינוך הרגיל, נמצאת לא מתאימה לתלמידים מסוימים משום שמדדי החשיבה ומנת המשכל שלהם – גבוהים מאד. המחוננים המשולבים במסגרות רגילות, מוצאים עצמם רוב היום משועממים, חסרי מעש וכתוצאה מכך – מתוסכלים.
כמו לילדים המאופיינים בקשיים מסוימים, גם המחוננים צריכים מסגרת ייחודית שתתאים להם. ואכן, ישנן מסגרות למחוננים המציעות כיתות העשרה, כיתות מחוננים בבתי הספר "הרגילים" ואפילו בתי ספר ייחודיים למחוננים.