"תקיעת סכין בגב האומה"-אמת או שקר תעמולתי?

מלחמת העולם הראשונה מסתיימת בתבוסה צבאית של גרמניה, הצבא הגרמני נמצא על סף התפרקות מוחלטת וחייליו בחזיתות רבות פשוט נוטשים את שדה הקרב. למרות זאת, מדינות ההסכמה בראשותן של צרפת ואנגליה אינן פולשות פיזית אל תוך שטחה של גרמניה. עובדה זו תסייע לטפח את המיתוס האידיאולוגי הנאצי של "תקיעת סכין בגב האומה" שכן העובדה שגבולותיה של גרמניה לא נפרצו בצורה משמעותית סייעה למצג השווא שיגיע בשנים שאחרי המלחמה כי גרמניה לא הובסה בידי אויביה אלה "נבגדה" בידי כוחות ליבראלים ופעילים קומוניסטים יהודיים אשר ביקשו "לפורר" את גרמניה מבפנים ובכך הביאו למעשה לתבוסתה הצבאית. 

חוזה וורסאי(אמנת ורסאי) אשר נחתם ב 28 ביוני 1919, בוורסאי הסמוכה לפריז מסיים הלכה למעשה את מלחמת העולם הראשונה. מדינות "ההסכמה", רוסיה, אנגליה וצרפת מצליחות להביס את גרמניה באופן מוחלט במהלך המלחמה בסופו של דבר אך   הן אינן משכילות לדאוג לשיקומה הכלכלי חברתי ולשחזור מעמדה בזירה האירופאית כאחת מן המדינות המובילות.

בהובלת צרפת, המתעקשת על גרמניה מוחלשת, מוטלים על גרמניה הוצאות שילומים כבדות עד בלתי אפשרויות למימון נזקי המלחמה ובעיקר, לתפיסת הגרמנים, בצעד שהיה שנוי במחלוקת גם לזמנו מוטלת על גרמניה האחריות על פרוץ המלחמה ומשכך נזקיה הגדולים עליהן לשאת. במובנים רבים יש לראות בחוזה וורסאי את הגרעין המרכזי לסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה. תחושת ההשפלה שחווים גרמנים רבים בשל ההסכם תהיה אחד מן הגורמים בצורך שלהם לשקם את גאוותם הלאומית, צורך עליו יענה בהמשך היטלר באופן בה ממסמס באופן שיטתי כל חלק וחלק בהסכם וורסאי עד להתמוטטותו המוחלטת של החוזה.

המונח, "תקיעת סכין בגב האומה", הוא מונח המתייחס לתחושת ההשפלה של חלקים גדולים בציבוריות הגרמנית כתוצאה מהכישלון הצבאי של גרמניה במלחמה. מכיוון שגבולות גרמניה הוגדרו מראש במשא ומתן לכניעתה וגרמניה לא נכבשה באופן פיזי על ידי מדינות ההסכמה כמו גם העובדה שהמשא ומתן של מדינות ההשכמה התנהל אל מול הדרג המדיני הגרמני ולא אל מול הדרג הצבאי, סייעו להיווצרותו של מיתוס ייחודי אשר קבע כי תבוסתה של גרמניה, לא הייתה צבאית, אלא "כישלון" מדיני שנכפה עליה על ידי הדרג המדיני ושלא היה קשור למה שהחברה הגרמנית בחלקה בהובלת אנשי הצבא ראו כסוג של אחיזת עיניים והולכת שולל של הדרג המדיני את הציבוריות הגרמנית.

"האשמה" לכניעתה של גרמניה הוטלה בחברה הגרמנית, על ידי גורמים אזרחיים בעליי השקפה פוליטית ימנית ושרידים של ראשי הצבא הגרמני שמצאו את עצמם כעת מחוץ למסלול הקריירה הצבאית לו ציפו עקב הקטנתו הדרמטית של צבא גרמניה- על גורמים אזרחיים אשר היו מזוהים על השמאל המרקסיסטי(שהיה מזוהה בעיקר עם דמויות של יהודים) כמו גם גורמים רדיקאליים נוספים כגון תנועת הבונים החופשיים וכמו כן תנועות סוציאליסטיות בעלות מאפיינים דומים.  נדמה כי בראש אנשי הצבא שדאגו לטפח מיתוס זו נמצאו גם שני הגנרלים שהובילו את המלחמה בשנותיה האחרונות, פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף, תוך שהם מנשלים בעצם לחלוטין את הקייזר הגרמני האחרון ווילהלם השני מכל סמכויותיו הצבאיות בפועל, בניסיון לנהל את המלחמה בצורה מיטבית, ניסיון שכשל מן הבחינה הצבאית אך בפועל סיים את שלטון בית המלוכה ארוך השנים של שושלת הוהנצולרן בגרמניה באופן סופי.  הינדנבורג אשר זכה לפופולאריות ציבורית עצומה, יבחר בהמשך לנשיא גרמנייה ויטפח באופן פעיל את המיתוס השקרי הזה אשר הסתיר למעשה את עובדת התבוסה הצבאית החריפה והמוחלטת במלחמת העולם הראשונה.

היטלר ושלוחיו ינצלו את תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה על מנת לייצר מצג שווא של אשליה של מדינה שהוכנעה בתכסיסים פוליטים פנימיים להם אחראים כוחות "אנטי ארים" והם אלו שלמעשה הביאו לגרמניה את קלונה. ההקשר ההיסטוריה הקלוש בין כך לבין העובדות בשטח לא הטריד את היטלר שהצליח בכך לפרוט על רגש פטריוטיות גרמני שהיה צמא להסביר מניח את הדעת למה שהיה למעשה התבוסה הצבאית הגדולה ביותר בתולדות גרמניה עד כה.