דלג על הניווט

תהליכי חשיבה וזכרון

תהליך מוצלח של הקניית ידע מותנה בהכרה והבנה של הדרך בה מאורגן ידע ישן וחדש בזכרון.

תהליכי זכרוןעבורנו, מורים פרטיים, להבנת תפקודה של מערכת הזיכרון חשיבות ממעלה ראשונה מאחר והיא תסייע לנו ביצירת מבנה נכון לשיעורים הפרטיים שאנו מעבירים וכן ליישום עקרונות ביצוע בלמידה ופיתוח כלים נוספים שיסייעו לתלמידים שלנו להפנים כהלכה ידע חדש ולשלבו בידע אשר רכשו בעבר.

במאמר זה נעבור על מבנה הזיכרון והתהליך של עיבוד וזכירת מידע וכן על נקודות ליישום עבורנו בתהליך ההוראה והלמידה.

זכירה כתהליך של עיבוד מידע

מהרגע שקלטנו מידע מסוים ועד לרגע שאנו נזכרים בו מתקיים תהליך מורכב שבו המידע עובר שינויים וגלגולים רבים.הזכירה מורכבת ממספר שלבים של עיבוד המידע:

קידוד– הצפנה של המידע לקוד או צופן עצבי המוכר למוח.

אחסון– מסודר של המידע המקודד בהתאם לכללי ארגון מסוימים. שמירה על החומר המקודד לאורך זמן (קצר או ארוך).

שליפה– של פריט מידע ממאגר הזיכרון. החזרה לתודעה של מידע שאוחסן בעבר.

מבנה מערכת הזכרון

המודל התיאורטי המקובל ביותר כיום בתחום מבנה הזיכרון הוא המודל התלת שלבי. בהתאם למודל זה יש לנו שלוש מערכות זכרון הנמצאות בקשר מתמיד ומשפיעות זו על זו.

  • זיכרון חושי – אחסון מידע לפרק זמן של כרבע שנייה.
  • זיכרון לטווח קצר – אחסון מידע לפרק זמן של כ-20 דקות.
  • זיכרון לטווח ארוך – אחסון מידע לפרק זמן בלתי מוגבל.

זכרון חושי

בעולם שסביבנו יש כמויות אדירות של גירויים ומידע. בכל רגע ורגע אנו חשופים למגוון עצום של:

צלילים: שיחה המתנהלת בחדר הסמוך, רחש הממטרה בחצר וכד'.

מראות: שולחן הכתיבה, התמונה שעל הקיר, נוף הנשקף מן החלון וכד'.

תחושות: חום/קור, מרקם של חומרים וחפצים שונים וכד'.

 

החושים שלנו מהווים אמצעי הקלט דרכם נכנסים אלינו גירויים ומידע. לו היינו שמים לב לכל המגוון העצום של גירויים אלה היינו נתונים במצב של הצפה.
כדי למנוע את המצב המתואר יש לנו מסנן - הזכרון החושי.

 

 

הזכרון החושי אוגר בצורה סלקטיבית גירויים הנקלטים ע"י החושים. כדי שייכנס לתוך הזכרון החושי, צריך הגירוי הפיסיקלי (קול, אור, חום) לעבור תהליך של קידוד (הצפנה): תרגום של אורך גל או תדר לשינויים ביוכימיים באיבר החוש. הזיכרון החושי אוגר כמות גדולה של מידע (המגיע כאמור מאיבר החוש) לפרק זמן קצר כ – ¼ שניה (!).
בפרק זמן זה מתבצעת פעולה של זיהוי המידע הנכנס. המידע המזוהה עובר להמשך תהליך העיבוד (יכנס לתוך הזיכרון לטווח קצר). מידע שאיננו מזוהה – "מושלך לאשפה", נעלם ולא ניתן לשחזרו. כדי שמידע מסויים יעבור לזיכרון הקצר להמשך טיפול, צריך להיות קשר כלשהו (התאמה, זהות, קירבה, ריחוק, שוני) בין המידע בזכרון החושי לבין זכרונות המאוחסנים בזכרון לטווח ארוך.

 

זכרון לטווח קצר

זכרון לטווח קצר מקבל את תשומות המידע שלו מן הזיכרון החושי. רק אותן התרשמויות שעברו תהליך של זיהוי יהיו נגישים לעיבוד מתקדם יותר ויוכנסו לזכרון לטווח קצר. זכרון לטווח קצר מאחסן מידע למשך זמן של כ-20 שניות ומשמש תחנת ביניים בין הזכרון החושי לבין הזכרון לטווח ארוך. מידע המאוחסן בזכרון לטווח קצר נעלם אחרי כ – 20 שניות אלא אם שומרים עליו באופן מודע דהיינו, ממקדים בו תשומת לב מודעת. זוהי הסיבה שזכרון לטווח קצר מכונה גם "זכרון עבודה":
כדי לשמור על המידע עלינו לעבד אותו – לחשוב עליו, לארגן אותו, לשנן אותו וכו'.

 

תפקידו של הזכרון לטווח קצר לשמור על קשר רצוף ומעודכן בינינו לבין המציאות בכל רגע ורגע. איננו קולטים את הסביבה שלנו כסדרה של ארועים בדידים אלא יוצרים, בתהליך מודע, רצף של ארועים שיש ביניהם קשר. הזכרון לטווח קצר מאפשר לנו לעקוב אחרי נושאים המועלים ונדונים בשיחה, לעדכן ברציפות פעילויות שונות ומספק לנו תחושה של נוכחות מתמשכת ורציפה.

 

מידע נכנס לזכרון לטווח קצר כדמות או כתבנית המזוהה ע"י האדם כמוכרת ובעלת משמעות. פריטי מידע בעלי משמעות (עבור אדם מסוים) זוכים לטיפול דהיינו, מועברים לזכרון לטווח ארוך. לעומתם פריטי מידע חסרי משמעות – אובדים, מושלכים ל"סל אשפה". הקידוד או האמצעי שבו נשמר המידע בזכרון לטווח קצר הוא קידוד מילולי: אנו אומרים ומשננים לעצמנו במילים את מה ששמענו או ראינו.

 

הקיבולת (כמות המידע המאוחסן) של הזיכרון לטווח קצר מוגבלת מאוד בהשואה לשתי מערכות הזכרון האחרות. מחקרים מצביעים על 2 -/+ 7 גושים. גוש יכול להיות אות
או ספרה בודדת, מילה, מספר או כל פריט בעל משמעות. למשל: נתון מספר בן שש ספרות ואותו אתה מתבקש לזכור.

 

       א. ניתן לזכור אותו בשישה גושים: כל גוש יהיה ספרה אחת      1 – 3 – 7 – 9 – 5 – 8

       ב. ניתן לנצל את הזיכרון לטווח קצר בצורה יעילה יותר. דהיינו להגדיל את גודל הגושים ולהפחית את מספרם:

  1.  שלושה גושים: כל גוש בין שתי ספרות 31 - 97 - 85
  2.  שני גושים: כל גוש בן שלוש ספרות  731 – 859

תכונה מפורסמת של הזכרון לטווח קצר היא: שינון.
אם רוצים לשמור על מידע בזכרון לטווח קצר כך שניתן יהיה להעבירו לזכרון לטווח ארוך יש לשנן אותו. השינון שומר על המידע ומונע ממידע מתחרה לדחוק אותו החוצה.
כאשר יש הפרעה בתהליך השינון, המידע נשכח ונעלם.

זכרון לטווח ארוך

הזיכרון לטווח ארוך הוא מחסן מאורגן של כל הארועים בהם התנסינו: מידע, מיומנות, רגשות, חוויות, מושגים, הערכות, הכרות עם אנשים ועוד. כל אלה הועברו אל הזכרון לטווח ארוך באמצעות שתי מערכות הזכרון הקודמות: זכרון חושי וזכרון לטווח קצר. הזכרון לטווח ארוך כשמו כן הוא, מאחסן זכרונות לפרקי זמן ארוכים: ימים, חודשים ואף שנים.

אינפורמציה מאוחסנת בזכרון לטווח ארוך בתבניות מאורגנות שבהן רשתות של מושגים משמעותיים הקשורים זה לזה.

 

מרבית הידע שלנו מאוחסן בצורת סכמות. לסכמה של מושג יש שלושה מאפיינים: קטגוריה, תכונות אופייניות ודוגמאות אופייניות.

 

 

הקטגוריה – היא קבוצה בתוכה ניתן לכלול את המושג, אליה הוא שייך בצורה משמעותית. יש קטגוריות בהן ניתן לכלול מספר מועט של מושגים ויש קטגוריות רחבות או כוללניות בהן ניתן לכלול מספר רב של מושגים.

 

תכונות אופייניות – הן תכונות המאפיינות את המושג ומבחינות אותו ממושגים אחרים באותה קטגוריה.

דוגמאות מייצגות – דוגמאות המייצגות חד משמעית את המושג.

 

מה ניתן ללמוד מתוך צורת הארגון של המושגים בזכרון לטווח ארוך?

 

  1. מושגים אינם קיימים בצורה מבודדת בזכרון. לכל מושג יש סכמה הקשורה לסכמות אחרות כך שנוצר מבנה מסודר.
  2. הקשר בין הסכמות לבין עצמן נתון במבנה היררכי מאורגן: כל סכמה מהווה חלק בתוך סכמה כוללנית ורחבה יותר.
  3. כאשר אנו נתקלים במושג חדש (נושא חדש בשעת שיעור, מקום חדש בו מבקרים אדם חדש, צורת התנהגות שאיננו מכירים ועוד). עלינו ליצור קשר בינו לבין המושגים שאנו מכירים זה מכבר: לשלב אותו לרשת המושגים הקיימת. דהיינו להכניס אותו לתוך סכמה קיימת או להרחיב סכמה קיימת כדי שניתן יהיה להכיל אותו בתוכה.

 

ראינו שהזכרון לטווח קצר דומה ל"דואר נכנס": פריטים מאוחסנים בצורה זמנית לפי סדר הגעתם. לעומתו, הזכרון לטווח ארוך דומה יותר לתיקיות בתוך ספריה, פריטים מאוחסנים בהתאם למשמעותם (בתוך סכמות). יש חשיבות רבה לארגון משמעותי כמפתח לאחסון ארוך טווח: אנו קולטים רעיונות ומשמעויות יותר מאשר סתם מילים או משפטים. למעשה קשה מאוד לזכור משהו שאין לו משמעות עבורנו.

 

 

שליפת חומר מהזכרון לטווח ארוך יכולה להתבצע בשני אופנים:

 

היזכרות– שחזור האינפורמציה אליה נחשף האדם בעבר, ללא כל רמזים חיצוניים.

זיהוי – שחזור האינפורמציה בעזרת רמזים.

 

להלן סכימה המסכמת את מבנה ותהליך הזכרון:

 

יישומים לתהליך ההוראה וההדרכה

הקניית ידע או מיומנות כלשהי מתבצעת ע"י שינוי, הרחבה או בניית סכמה חדשה אצל הלומד. הסכמות יוצרות רשתות מורכבות של מושגים בהן מאורגן הידע שלנו. ההבנה מבוססת על יצירת קשר בין ידע קיים לבין ידע חדש. בהעדר הקשר – אין זכירה ואין הבנה. היישומים הבאים משמשים כלים באמצעותם אנו, מורים פרטיים, נוכל ליישם עקרונות תיאורטיים של מבנה הזכרון וארגון הידע.

א. בדיקת סכמות קיימות ("התאמת רמה"):

אסוף מידע מוקדם על רמת הידע ותוכן הידע של התלמיד: מה על התלמיד לדעת כדי להיות מוכן לנושאים שיועברו בשיעור הפרטי – אילו מושגים, נוסחאות ותהליכים עליו להכיר לפני שיחשף למידע החדש?

הרעיון: בדיקת הידע בסכמות הקיימות אצל התלמיד כדי שניתן יהיה "לחבר" את הידע החדש לידע הקיים ובכך ליצור קשר או אינטגרציה בין הישן והחדש. האינטגרציה הכרחית לזכירה משופרת של התוכן החדש ולרמת הבנה גבוהה יותר.

ב. ארגון החומר הנלמד בצורה היררכית:

  • חלוקת חומר הלימוד לנושאים ונושאי משנה בצורה ברורה ומסודרת.
  • מעבר שיטתי מנושא לנושא.
  • יצירת מערכת קשרים בין הנושאים לבין עצמם.

הרעיון: הקמה של מבנה ידע מאורגן בהתאם לעקרונות ארגון הידע במערכת הזכרון. "אבני בניין" תוצבנה כך שלא תהיינה אבנים בודדות בחלל אלא, תהיינה בנין מוצק ויציב.

     כל  "בניין" מורכב מ"קומות", בכל "קומה", "דירות" אחדות ובכל "דירה" "חדרים" בעלי שימושים שונים. יש להסביר תחילה מה משמעות "הבניין"  ורק אח"כ לפרק "חדרים" בעלי שימושים שונים. יש להסביר תחילה מה משמעות "הבניין" ורק אח"כ לפרט כסדרם: "קומות", "דירות", "חדרים".

ג. שימוש בדוגמאות:

  דוגמא משפרת את ההבנה ואת הזכירה. הדוגמא מהווה אמצעי קשר בין מידע חדש לבין מידע הקיים זה מכבר בזכרון לטווח ארוך. יש להקפיד על שימוש בדוגמאות במהלך השיעור הפרטי ועל בחירת דוגמאות הלקוחות מעולם התוכן של הלומד. דוגמא לא מוכרת הינה חסרת משמעות ומאבדת את כוחה ביצירת הקשר הדרוש בין מידע חדש לבין מידע ישן. דוגמא מאירת עיניים עבור אדם מסוים יכולה להיות חסרת כל משמעות עבור אדם אחר. ניתן להקנות ידע זהה לאנשים בעלי עולם תוכן שונה, אבל יש לבחור בכל מקרה דוגמא רלוונטית ומשמעותית ללומד.

ד. עקרונות לשיפור הזכירה:

1) זכירה  מתוך  הבנה  ומשמעות  ולא  זכירה  מכנית  אוטומטית .  יש  להקפיד  שהתלמיד  יבין  מושגים, תהליכים, מכלולים. קל יותר לתלמיד להפנים חומר ולזכור אותו כשהוא מבין את החומר הנלמד וכשיש לו משמעות בעיניו. בלמידה או זכירה מכנית לא נוצרים  הקשרים  המתאימים  בין  החומר החדש  לבין  הסכמות  הקיימות  וסופו  להישכח  במהירות.

2) בהרצאה פרונטלית - הפעלת  תלמידים,  תרגול ואמון,  שימוש  בעזרי  הוראה  (מצגת, לוח, מודלים)  במטרה  להפעיל חושים רבים ככל שניתן. ככל שהמידע הנכנס לזכרון  מקבל  תמיכה  חושית  רבה,  לתלמיד קל יותר  לשלוף אותו  בעת  הצורך.  תרגול  חומר לימודי בצורת שאלות ותשובות, תרגילים, הרכבה ופירוק של מודלים  – מגביר  את  ההתנסות  של  התלמיד  ומקל  עליו את ההבנה והזכירה של החומר.

3) שימוש ברמזי שליפה – קיצורים  או  "כללי אצבע"  שיסייעו  לתלמיד  לשלוף  חומר  מסוים מתוך הזכרון. בהגדה של פסח מסופר על חכמינו ש"נתנו סימנים" בעשר מכות מצרים כדי להקל על זכירתן. "הסימן" היה: דצ"ח עד"ש באח"ב. במילים אחרות, החכמים סיפקו קיצור נוח המסייע לשלוף את עשרת המכות כסדרן, מתוך הזכרון לטווח ארוך.