פילוסופיה יהודית - מה זה?

מהי פילוסופיה יהודית

למי שתוהה מה זאת פילוסופיה יהודית, בואו נבין ראשית מה זאת פילוסופיה בכלל ואיך הגיעה הפילוסופיה לתוך היהדות.

פילוסופיה זאת מילה ביוונית שפירושה – אהבת החכמה. זוהי בעצם פעולת חשיבה שיטתית המבוססת על ההיגיון, שמנסה לברר – מיהו האדם ומהו העולם שסביבו, האם יש אלוהים, ומהו בדיוק היחס בין האדם, העולם והאלוהים. כשאדם כותב הגיגים כאלו בצורה מובנית ומוכחת זוהי בעצם תורה פילוסופית.

בואו נראה כמה דוגמאות:

נתחיל עם תאלס מהמאה ה-7 לפנה"ס. תאלס היה הראשון שעסק בחיפוש נקודת ההתחלה שממנה כל הבריאה התחילה. הוא צפה במציאות שסביבו וראה תופעות טבע רבות שהיוונים ייחסו לכוחות אליליים שונים. תאלס הבין שכל התופעות הן ביטויים שונים למהות אחת, שלה חוק אחד – חוק הטבע. ואכן תאלס היה גם איש מדע – אולי אבי המדע, כי גם חשב וביקר את הדיעות שהיו לפניו, וגם הוכיח את טענותיו בצורה הגיונית.

נמשיך הלאה לפילוסוף יווני מפורסם ביותר – סוקרטס, הידוע כחכם באדם. תורותיו, שנכתבו על ידי תלמידו הגדול – אפלטון, נלמדות עד היום. סוקרטס היה נפגש עם אנשים ודן איתם בעל פה בנושאים שונים. הוא הקשיב לתשובותיהם ואחר כך הוכיח להם בדו שיח מתמשך את אי הבנתם הבסיסית...(מה שגרם בסופו של דבר להוצאתו להורג על ידי בית הדין באתונה באשמת כפירה באלים והשחתת מידות הנוער). הנושא העיקרי שדן בו סוקרטס היה המוסר או "תורת המידות" – חיפוש המידה הטובה של האדם שבזכותה ישיג אושר בעולם הזה וגאולת נשמתו בעולם הבא, מה שנקרא "השלמות המוסרית". בתורותיו הוא מונה 5 תכונות כאלו: צדק, אומץ, מתינות, חכמה וחסידות. כפי שאנו רואים, גם בזה עוסקת הפילוסופיה.

לפני שנעבור לפילוסופיה היהודית, רק נזכיר שפילוסופים יהודים רבים העריכו מאוד את תורתו של סוקרטס וביניהם: הרמב"ם, ר' יוסף אלבו ור' יהודה הלוי.

ועכשיו – מה זאת פילוסופיה יהודית?

הפילוסופיה היהודית דנה בנושאים של הפילוסופיה הכללית, אך היא קשורה לדת ולמסורת היהודית. יש כאלה שאומרים שהיא נוצרה כתגובה לרוח הפילוסופית הכללית, ויש אומרים שהיא עצמה, באמצעות התנ"ך, מהווה פילוסופיה כשלעצמה. לדוגמא – אם כתוב בתורה בפסוק הראשון: "בראשית ברא אלוקים..." כבר יש פה טענה שהעולם נברא, ושהבריאה נעשתה על ידי האלוהים.

גם היחס בין האלוהים והאדם בא לידי ביטוי בתנ"ך – יש והאדם מתואר כרחוק וקטן מהאלוהים, ויש והאדם מתואר כקרוב מאוד לאלוהים. ובחלק מהנביאים המאוחרים מתוארים אף ישויות נוספות – המלאכים, כמעין מתווכים בין אלוהים והאדם.

המלאכים ממשיכים להופיע בספרות הספרים החיצוניים לתנ"ך ואף ב"ספרות העלייה", בה אפילו מדריכים המלאכים את האדם בעולמות העליונים ללא פקודה מפורשת מאלוהים. הנצרות שנוצרה בדיוק בתקופה זו, אמצה בחום רעיונות אלו, והביאה את חכמי היהודים מן המאה הראשונה והשנייה להתרחק מהם.

הפילוסוף המוצהר היהודי הראשון היה פילון האלכסנדרוני מן המאה הראשונה לספירה. פילון שהיה דובר יוונית יותר מעברית, הסתמך על אפלטון בפירושו למקרא. הפילוסופיה האפלטונית היתה מונותאיסטית ומוסרית, כך שלא היה קשה לתאם בין הפילוסופיה הכללית והיהודית. לדוגמא אמר פילון: אלוהים ברא את העולם מחומר קדמון מרצונו החופשי, והוא טבע את חוקי הטבע כדי לסדר את העולם. עם זאת יש בעולם גם  ניסים והתערבות אלוהית מתוך השגחה פרטית. יש גם נבואה ישירה מאלוהים, ויש גם פעילות שכלית אנושית. אלו הן שתי הדרכים להשיג את אלוהים, אם כי בשתיהן בלתי אפשרי לדעת מהו אלוהים, כי דעת אלוהים היא מעל היכולת האנושית. בנוסף מצביע פילון על המדינה המושלמת כבעלת שלטון תאוקרטי שבה כל האזרחים שווים בפני האלוהים, ולאדם יש חירות לבחור בין טוב לרע.

אחרי פילון עד המאה ה-10 כמעט ואין הוגים יהודיים בעלי שיטה פילוסופית משמעותית מקורית. המשנה, התלמוד, המדרש וההלכה תופסים את מקומה של ספרות העלייה והמיסטיקה.

הראשון שמופיע במאה ה-10 הוא הרס"ג – ר' סעדיה גאון שכותב את ספרו – "אמונות ודעות" והופך לפורץ דרך כשהוא מציג את עקרונות היהדות באופן שכלי.

אחריו מהמאה ה-11 וה-12 מתחילה להופיע המחשבה היהודית בצורה גורפת, כאשר מופיע הספר "חובות הלבבות" לר' בחיי אבן פקודה, והספר "הכוזרי" לר' יהודה הלוי, וכמובן הספר "מורה נבוכים" לרמב"ם – ר' משה בן מימון.

במאות ה-12 וה-13 מתחיל ויכוח בין חכמי ישראל, שחלקם הסתמכו בתורותיהם על השכל, וחלקם הסתמכו על המיסטיקה והקבלה. ובתוך אלו שהושפעו מן הפילוסופיה היוונית התפלגו החכמים בין האפלטונים והאריסטוטיילים.

במאות ה-17, בלטו ההוגים השונים כל כך – ברוך שפינוזה, והרמח"ל, הידוע כמקובל וכפילוסוף.

במאה ה-18, ראשית תקופת ההשכלה, בלט הפילוסוף משה מנדלסון, המוכר באמרה: "היה יהודי בביתך וגוי בצאתך".

במאה ה-19 התנגשה ההשכלה עם תנועה יהודית בעלת פילוסופיה ייחודית – החסידות, מיסודו של הבעל שם טוב, ובלטו הרנ"ק, הרש"ר הירש ("תורה עם דרך ארץ"), שד"ל (שהקים את חכמת ישראל, הבסיס למדעי היהדות) והרמן כהן.

אחרונים במאה ה-20 היו פילוסופים אקזיסטנציאליים (בעלי פילוסופיה קיומית ודיאלוגית) כמו: מרטין בובר, פרנץ רוזנצוויג ועמנואל לוינס, ועוד - הרב יהושע השל, הרב סולובצ'יק, הרבי מלובוויטש, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' והרב יונתן זקס.

לסיכום: כל הנאמר עד כאן היה מעט מן המעט על הפילוסופיה היהודית. כדי להבין באמת מהי פילוסופיה יהודית יש לקרוא טקסטים פילוסופיים מקוריים ולהעמיק בספרים. ממש כמו פעם, לקרוא ולהתענג על הרעיונות.

כדי לחוש מעט למה הכוונה הרי לפניכם ציטוט קצר מהרמב"ם (מורה נבוכים א, לד) שכתב כיצד כדאי ללמוד ובאיזה סדר כדי להשיג את האלוהים:

"והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית, להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההיגיון [לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר, ואחר כך במדעי הטבע, ואחר כך במדעי האלהות".