על תאוריית מוזיקה בתחום הג'אז - Two five one

איך יתכן שדרגה שנייה הפכה למקובלת ביותר על פני כל הסאב דומיננט האפשריים?

כמה סיבות:

  • דרגה מינורית (בסולם מז'ור) מפלפלת קצת את העניינים לפני הגעה לדומיננט7 ואז לטוניקה.
  • צליל השורש שלה (הצליל רה, במקרה של סולם דו מז'ור) נמצא גם על תקן קווינטה מהדומיננט (כלומר, הצליל רה נמצא במרווח של קווינטה מהצליל סול).
  • והכי חשוב! רה מינור7 (דרגה שנייה) וסול7 (דרגה חמישית) חולקים צלילים משותפים יותר מכל דרגה אחרת!


שתי הדרגות בסולם דו מז'ור חולקות את הצלילים רה ו-פה.


מה קורה במינור? ולמה זה נשמע נפלא?

קודם כל זה נשמע נפלא כי זה מינור ואנחנו עם שהתרבות המוסיקאלית שלו מושתתת על מוסיקה מינורית. דבר נוסף, ידוע לנו כי חצי טון הינו המרווח החזק ביותר במוסיקה (צליל מוביל?? ברור)

אבל רגע, מה זה שייך?

ידוע לנו כי דרגה שנייה בסולם מינור הינה חצי מוקטנת. חצי, בגלל שרק הקווינטה באקורד מוקטנת ואילו ה7 נשאר קטן.  (ואקורד מוקטן7: כאשר גם השבע מוקטן ולא קטן)


נראה כי בדרגה שנייה בסולם דו מינור ישנם הצלילים לה במול ודו. מכיוון וחצי טון הינו מרווח המחץ, לה במול ייפתר לצליל סול(צליל היסוד) ודו ייפתר לצליל סי(צליל איפיון).

חזק לא?