על ההבדל בין אנטישמיות מודרנית לשנאת יהודים "מסורתית"

רבים נוטים לבלבל בין שנאת יהודים "מסורתית" לבין אנטישמיות ולראות בהן עוד "מאותו הדבר", כלומר דחייה של היהדות ושל היהודים. אך על מנת להבין את תופעת האנטישמיות המודרנית, כדאי לעמוד על מקורותיה ועל השונות בינה לבין מקורה עתיק היומין. 

שנאת יהודים "מסורתית" טופחה במשך מאות שנים בידי הכנסיות והכמרים המשרתים את ציבור מאמיניהם שפקד אותן באופן תדיר ויחס משמעות רבה לאבחנות התיאולוגיות של הכמרים והמידע אותו מסרו לו על העולם ועל בני הדתות שאכלסו אותו ומערך יחסי הכוחות ביניהם.

הנוצרים, אשר בראשית דרכם נרדפו,(בעיקר על ידי הרומאים ועמים פאגנים אחרים) הפכו בתוך זמן קצר בעצמם, עם התפשטותם והפיכתם לדת מרכזית באירופה, לדת רודפת ודכאנית אשר ביקשה לדכא כל "תחרות" מצד דתות אחרות ושקדה לפיכך באופן אסטרטגי על טיפוח יחסי האיבה בינה לבין היהדות ואף האסלאם.

ציורי קיר ופרסומים, אשר חיזקו את האמונה העממית כי היהודים אחראים לצליבתו של ישוע הנוצרי כמו גם לאלמנטים דמוניים הנמצאים ביהדות אשר לכאורה "מצווים" על היהודים לעשות שימוש בדם ילדים נוצרים תמימים לצרכים רליגיוזיים מופרכים וממומצאים, אשר אין בינם לבין המציאות כל קשר קלוש, כל אלו טופחו במשך שנים על ידי מערכות האמונה הנוצריות והועברו כמסר שאין לערער עליו ממנהיגי הכנסייה הנוצרית אל מאמינה וליבו ודרבנו את שנאת היהודים המסורתית שגרמה להדרתם של היהודים מן האוכלוסייה הכללית. בבסיס שנאת היהודים המסורתית עמדה הנחת היסוד כי רק אם ימיר היהודי את דתו ויהפוך עצמו לנוצרי ויקבל על עצמו את ה"דת האמיתית", ימחל לו.

שנאת יהודים מודרנית, קרי האנטישמיות המודרנית היא המונח המודרני לתופעה חברתית של שנאה על רקע דתי, אשר במרכזה עומדת שנאת יהודים על רקע השונות הדתית שהם מציגים ואמונתם שאינה נוצרית. על אף הפירוש המילולי של שנאה המיוחסת לבני הדת השמית(יהודים וערבים כאחד) הרי שהשימוש במונח זה מתייחס לרוב לתיאור שנאה מבוססת הבדלי דת, המכוונת בהקשר של מונח זה, באופן בלעדי כמעט כלפי העם היהודי בלבד.

 תקוותם של יהודים רבים כי תהליכים האמנציפציה שהאיצו את קבלתם אל תוך החברה המקיפה אותם תסייע בהדעכת תופעת האנטישמיות התבדתה. שורשיה של התופעה האנטישמיות נעוצים במאה השלישית לספירה ואחראית ישירה להפצתו התודעתית הייתה הכנסייה הנוצרית. על פי אטינגר האמנציפציה, במקום שתסייע במיגורה, הרי שהפכה דווקא לאחראית הישירה להפצתה. האפשרות של יהודים להשתלב טוב יותר חברתית וכלכלית, הפכה אותם לבולטים יותר, והצלחתם, למושא קנאה ישיר. התפתחות הלאומיות האירופאית גם היא נטתה לראות ביהודים חלק בדלני שאינו שייך ל"רוח האומה" ואת בני הדת היהודית כחלק שאיננו אימננטי למדינות בהן התגוררו, על רקע דתם בלבד.

האנטישמיות המודרנית נשענת לפיכך על התעוררות הלאומיות באירופה, אך לא רק. גם טיעונים סוציאליסטים אשר ראו בבעלי ההון היהודי, "סכנה" לתהליכים סוציאליסטים סימנו את היהודים כאיום. תורת הגזע, שהשתמשה במחקרים של דרווין, גרסה כי הגזעים השמים "נחותים" מבחינה ביולוגית בהשוואה לגזעים אירופאים.  מאמצע המאה ה 19 מתפשטת לפיכך האנטישמיות בכל רחבי אירופה על אף תהליכי האמנציפציה ובמקרים רבים אף ביחס ישיר אליה. ככל שתהליך השילוב של היהודים בחברה הכללית מתקדם, כך מתעצמת התופעה מן הסיבות שפורטו לעיל.

בשונה משנאת היהודים המסורתית שהייתה מאחוריה מטרה לגרום ליהודים להמיר את דתם ולוותר על היהדות באמצעות אסטרטגיה של הדרה ושנאה אשר תקשה על חיי היום יום שלהם ושילובם בקהילה, הרי שהאנטישמיות המודרנית אינה מציעה פתרון של המרה דתית מיהדות לנצרות, אלא פוסלת מכל מקום את האפשרות שיהודי יהפוך לנוצרי ודוחה כל אפשרות של קבלתו בשל מה שתפסו האנטישמיים כ"נחיתות גזעית מובנית" של היהודים.