מה הן אבני היסוד לרכישת קריאה קלה?
כדי שילד יוכל ללמוד לקרוא טוב ולעשות את התהליך הטכני של קריאה נדרש בנוסף לתהליך הטכני גם איזה שהוא בסיס של מה הם המילים? אותן המילים שאחר כך הוא צריך לפענח אותן. בתוך המח שלנו יש לקסיקון, מאגר של מילים. כשילד קורא מילה שמכיר אותה ויודע אותה אז הוא יקרא אותה יותר בקלות. כשילד יודע לשלוף מה-"ארמון" הזה את המילים ולהשתמש בהם אז הוא יידע לכתוב יותר בקלות וזה מאד ישפיע על תהליך הלמידה. אז איך נפתח את זה?
ילדים נחשפים לשפה דבורה מהיום שהם נולדו עד רגע זה בלי סוף. אבל השאלה שנשאל את עצמנו היא עד כמה באמת הילד מדבר בשיחה הזו? עד כמה באמת יש אינטראקציה דו סתרית בשיחה.
נעשה את זה ע"י שאילת שאלות מדויקות יותר. במקום לשאול " איך היה בגן" והילד ישיב - "כיף" וזהו, נשאל שאלות יותר ספציפיות כגון:" במה שיחקת היום", "עם מי שיחקת היום"? "עם מי אתה אוהב לשחק יותר"? "איזה סיפור הגננת סיפרה"? שאלות שעוזרות לילד לתת תשובה מדויקת בקלות יותר ומתוך זה לשלוף מילה,ניסוח,משפט,עמדה. כך בעצם אנו משכללים ומגדילים את אוצר המילים של הילד וכל הדברים הנפלאים שייתרחשו כתוצאה מזה.
אחת הטעויות הנפוצות במיוחד עם הילדים הקטנים וכשמגיעים למקום חדש, ומבוגר שואל את הילד איזה שהיא שאלה כגון " מה כואב לך"? ולילד לוקח כמה רגעים לענות ולנסח את המשפט ולנו ההורים לא נעים כי יש תור ארוך בחוץ והרופאה ממהרת ואנו לא נותנים לילד לסיים משפט ומשלימים במקומו - " הוא אמר שמאד כואב לו ככה וככה", ואנו חושבים שאם נדבר בטון של הילד ונחייך אז זה נחמד בשבילו וזה כאילו הילד בעצמו אמר, ואז בפעם הבא שזה יקרה הילד יבוא ויחפש את המילים ושוב האמא תתערב ותגיד בקול נחמד. ובפעם השלישית שיישאלו אותו הילד יגיד "תגידי את", כי יש לו מתרגמת. אז ההורים צריכים לדעת לעצור ולתת לו לדבר, ולא לעשות את הטעות הזאת.
יש מקום לתת איזה שהיא עזרה ותיווך אבל שיהיו גם הרבה סיטואציות שבו ניתן לילד לסיים את המשפט ולתת לזה את הזמן שזה יקח, במיוחד עם עדיין הוא לא מיומן בזה.
ברור שהכוונה שלנו כהורים היא טובה, אך צריך לשים לב לכך. יכול להיות שהילדים שלנו כרגע הם לא מספיק מיומנים אז כל פעם ניתן להם עוד קצת ועוד קצת כדי שיפתחו את מיומנות הניסוח המלא- התחלה אמצע וסוף. אבני היסוד לרכישה קלה הם ספרים- חשיפה לסיפורי ילדים וספרי ילדים , בנוסף נוכל לעשות פעילויות של שיחה על הסיפור. אפשר לעשות פעילות מצחיקה למשל לעשות את הפרצופים שיש בתמונות, דרך חיקוי. זה לא מילולי אך זה מחבר אותם אל הרגש אל החוויה שבספר.
כמו כן מידי פעם נוודא שהילד מבין את מה שנאמר בסיפור, את המילים, אולי למצוא מילה נרדפת. נושא אוצר המילים הרחב הוא חשוב ביותר. אנו רוצים שהילד ידע לדבר באופן טוב יותר ממה שהוא עכשיו.
אבן יסוד נוספת היא מודעות פונולוגית- פירוק של הצלילים המרכיבים את המילה. ניתן לעשות זאת ע"י קפיצה בחישוקים, כל צליל קופצים על חישוק אחר. נשלב פעילות גופנית בחלוקת המילה לחלקים. ברגע שהילד יודע את זה זה מספיק ולא צריך בשביל זה לעשות הרבה פעילויות. מספיק פעילות אחת או שתיים שלילד תיפול התובנה של איך מחלקים מילה.
מה שעוד נדרש מעבר לחלוקת המילים זה קצת להכיר את האותיות, להכיר את הצלילים של האותיות ולדעת לכתוב את האות.
רצוי להיצמד לאיך שמלמדים את הילד בגן. אין מחקר שאומר בצורה חד משמעית שצריך ללמד את הילד כך וזה יניב תוצאה טובה יותר. מה שכן חשוב שהילד יבין את הקשר בין הצורה לצליל. הרעיון הוא שבשם האות מתחבא כבר הצליל. אז צריך לברר מה קורה בגן ומשם להמשיך.
אחת הטעויות הנפוצות זה שאנחנו בשלבים מוקדמים מידי עושים משחקי זכרון עם אותיות, אם זה אות לאות, אם זה אות ומילה פותחת באות הזו.
מה שחשוב זה שקודם כל הילד יכיר, יזהה, יחשף, יתחכך. למשל אם יש לנו מתכון של עוגה, בפעם הראשונה והשנייה נסתכל על המתכון, ומפעם לפעם זה הולך ופוחת, ובפעם העשירית סביר להניח שנעשה את זה בעל פה. הרעיון הוא להגיע אל הזכרון אחרי הרבה חשיפה, התנסות,הכרות,עומק והבנה, ורק אז אנחנו נפנה לזכרון.
אחת הבעיות שבשלב מוקדם מידי עושים משחק זכרון בנושא. כשמגיעים לזכרון בשלב מוקדם מידי זה כושל, ובפעם הבאה שנבקש מהילד לזכור, הילד יתהרהר ויהיה לו חוסר בטחון שנוצר בדיוק בשלב הזה, בדיוק ברגעים שהגיעו לזכרון מוקדם מידי. אם התחלנו משחק זכרון וזה לא עבד אצל הילד, נעזוב, נחזור לפעילות חשיפה ואחרי פרק זמן מספיק נחזור חזרה.