למה בכלל ניגשים לבחינה הפסיכומטרית?!

הבדל זה נובע מכך ששכר הלימוד האוניברסיטאי בישראל מסובסד על ידי המדינה. שנת לימוד לכשעצמה (כתלות בסוג החוג) עולה בממוצע כ-40,000 שקלים לסטודנט, ועל מנת לעודד השכלה אקדמאית בקרב אזרחי המדינה, המדינה משקיעה את ההפרש בין שכר הלימוד לבין עלות התואר עבור כל אזרח ישראלי. בכך, מוזלת העלות שסטודנטים ישראלים צריכים לשלם לאוניברסיטה וכמות בעלי ההשכלה האקדמית בחברה הישראלית עולה.

אמנם סבסוד זה מועיל לחברה הישראלית, אך עלינו לנמק מדוע הוא קשור לבחינה הפסיכומטרית. למעשה, המדינה, שמסבסדת את הכיסאות בספסל הלימודים, רוצה לוודא שאם היא משקיעה בסטודנט כסף – השקעה זו תשתלם, וסטודנט זה יצליח בשנה א' ובתואר כולו. אחרת, הרי שהוצאה זו הייתה הוצאה ציבורית מבוזבזת. לפיכך, המדינה מגבילה את כמות הכיסאות הזמינים בכל אוניברסיטה, והאוניברסיטאות נדרשות לערוך מבחני קבלה, שמטרתם לבדוק – האם הסטודנט מתאים לתואר, או שמא, הוא עלול לפרוש ממנו בטרם סיומו.

בעבר, בחינות הבגרות היוו מענה לצורך זה. אולם, מהימנותן של בחינות הבגרות אינה גבוהה, לאור מספר סיבות. ראשית, בחינות הבגרות נערכות במקומות רבים במקביל, דבר המקשה על הפיקוח על טוהר הבחינות בהן. שנית, הציון בבחינות הבגרות אינו יחסי, ולפיכך, לעיתים, לא מייצג נכונה את רמת הנבחן. לדוגמה, נניח שבשנה כלשהי בחינת הבגרות במתמטיקה הייתה קשה מאוד. באותה שנה, סביר שהנבחנים קיבלו ציונים נמוכים. לטובת הדוגמה – נניח שיוסי קיבל בבחינה זו 80 נקודות. יתכן שבשנה לאחר מכן, בחינת הבגרות במתמטיקה הייתה קלה יותר, וסביר להניח שהנבחנים קיבלו ציונים גבוהים יותר. נניח שמשה, שניגש לבחינה בשנה השנייה, קיבל גם הוא 80. אמנם יוסי ומשה קיבלו אותו ציון; אך מכיוון שהבחינה הראשונה הייתה קשה יותר, הציון שקיבל יוסי מעיד על כך שרמתו במתמטיקה גבוהה מזו של יוסי. בכך, מהימנות בחינת הבגרות לא מדויקת – שכן במבחן הקבלה לאוניברסיטה, יוסי ומשה ימדדו על ידי אותו ציון, למרות רמות ידע שונות.

ברור, אם כך, שנדרשת בחינה אחרת. ואכן, לאורך שנים רבות, לכל פקולטה בכל אוניברסיטה היה מבחן קבלה משלה. לדוגמה, אם יוסי היה רוצה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב, היה עליו להתכונן למבחן הקבלה הרלוונטי באוניברסיטת תל אביב. אם לא היה עובר מבחן זה, והיה רוצה ללמוד במקום באוניברסיטה העברית, היה יוסי נדרש ללמוד למבחן אחר שאותו מקיים החוג למשפטים באוניברסיטה העברית. אם היה מחליט לשנות כיוון לחלוטין, וללמוד, למשל, הנדסת בניין, היה נדרש ללמוד למבחן אחר בפקולטה אחרת לחלוטין. כלומר, צורת הקבלה לפיה כל פקולטה בכל אוניברסיטה יוצרת מבחן משל עצמה – יצרה עומס רב על המועמדים, שנדרשו ללמוד למבחנים שונים ומשונים במוסדות שונים.

הבחינה הפסיכומטרית נוצרה כמענה לבעיה זו. הבחינה קיימת מספר מועט יחסית של שנים – מאז שנת 1981. כלומר, הוריהם של סטודנטים רבים שנבחנים בבחינה זו מעולם לא נבחנו בבחינה. ועד ראשי האוניברסיטאות הקימו את עמותת מאל"ו, המרכז הארצי לבחינות והערכה, שמטרתה ליצור, לכתוב ולתפעל את הבחינה הפסיכומטרית, שמטרתה אחת – לנבא את סיכויי ההצלחה של מועמד או מועמדת מסוימים בשנה א' בלימודים אקדמיים. הבחינה עברה שינויים רבים לאורך ימי חייה, שהפכו אותה מבחינה המודדת ידע כללי לבחינה המודדת יכולות קוגניטיביות, על מנת להפוך את יכולת הניבוי שלה למדויקת ככל הניתן.

לסיכום, אמנם חלקנו לא מתחברים לאופי הבחינה, אך חשוב שנימנע מאנטגוניזם כלפיה – היא משרתת את החברה שלנו ככלי למניעת בזבוז כספי ציבור ולטיוב ההשכלה האקדמית בישראל. כיום, על פי מחקרים שפרסם המרכז הארצי לבחינות והערכה, הבחינה הפסיכומטרית מצליחה לנבא בדיוק של 95% את סיכויי ההצלחה של מועמד בשנה א' באקדמיה – כלומר, בחינה זו מהימנה מאוד ביכולת הניבוי שלה. ישנה ביקורת לגבי צורת המדידה של סיכויים אלה, שכן חלק מהנושרים עוזבים מרצונם ולא מתוך קושי לימודי, וכן ישנה ביקורת כלפי המחירים הנדרשים בעת הלמידה לבחינה הפסיכומטרית – אך אלה נושאים למאמר נוסף.

בהצלחה בבחינה!