כללי שווא נח ושווא נע
ביחידה זו נלמד את התלמידים את כללי השווא נע והשווא נח.
השווא משמש בקריאה בשני אפנים, הנקראים "שווא נע" ו"שווא נח".
שווא נע: מניעים מעט את האות בה הוא מופיע, כמו סגול מהיר.
שווא נח: אין מניעים את האות בה הוא מופיע.
צריך להקפיד בקריאה בתורה, שלא להניע את השווא הנח, ושלא להניח את השווא הנע.
לשווא הנע חמשה כללים (ע"פ ר' אליהו בחור):
א. שווא הבא באות הראשונה במלה - הוא שווא נע.
לדוגמה: שְמע בְּראשית סְפרים
ב. השווא השני מבין שני שוואים רצופים באמצע המלה - הוא שווא נע.
לדוגמה: תִּשְמְרוּ אַרְצְכֶם
ג. שווא שאחרי תנועה גדולה שאיננה מוטעמת - הוא שווא נע.
לדוגמה: אוֹמְרִים מֵרְפִידִים בָּרְהָטִים יוּכְלוּ
[אמנם, אם התנועה הגדולה מוטעמת מחמת "נסוג אחור" - השווא שאחריה נע.]
ד. שווא הבא אחרי אות דגושה, שלא בסוף המלה - הוא שווא נע.
לדוגמה: הַדְּבָרִים מְצַוְּךָ מִשְּנָתוֹ
ה. שווא הבא תחת האות הראשונה מבין שתי אותיות סמוכות הדומות זו לזו -
הוא שווא נע. [אמנם יש סוברים שהוא נח - רד"ק בס' מכלול עא, ועוד.]
לדוגמה: הִנְנִי שִגְגַת וּלְלֵוִי
לפי הדעה הרווחת: חטף פתח הבא באותיות לא גרוניות (שהם: א' ה' ח' ע') - יש לקוראו כשווא נע ולא כפתח.
לדוגמה: צָלֲלוּ וַיִּתְרֹצֲצוּ תֹּאכֲלֶנָּה
כל שווא, שמצד מקומו במלה אינו משתייך אף לאחד מכללי השווא הנע - הוא שווא נח.
פעמים רבות טעות בין שווא נע לנח מְשַנָּה את משמעות המלה.
לדוגמה: 'וַיִּירְאוּ האנשים' (בראשית מג,יח), מהשורש "ירא" - ה-ר' בשווא נע, כיוון שהיא אחר תנועה גדולה. ואילו 'וַיִּרְאוּ את צררות כספיהם' (בראשית מב,לה), מהשורש "ראה" - ה-ר' בשווא נח, כיוון שהיא אחר תנועה קטנה.
וכן: 'מִשְּנָתוֹ' (=מן שנתו) - ה-ש' בשווא נע, כיוון שהיא בדגש. ואילו 'מִשְנָתוֹ' (=המשנה שלו) - ה-ש' בשווא נח, כיוון שהיא רפה.
לסיכום היחידה, ניתן לתלמידים לפתור את המשימה הבאה:
לפניך טקסט של שתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע.
הקף בעט אדום את כל השוואים הנעים, ובעט כחול את כל השוואים הנחים.
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃
וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃
וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִירֹֽשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃ וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃ וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃