טעמי המקרא - כסימני פיסוק

לטעמי המקרא יש 3 תפקידים:
טעמי המקרא משמשים כתווי נגינה.
טעמי המקרא מציינים את מקום ההטעמה במילה.
טעמי המקרא משמשים כסימני פיסוק.
ביחידה זו נלמד על תפקידם של טעמי המקרא כסימני פיסוק, ונעמוד על החשיבות לדעת אלו טעמים הם מפסיקים, ובאיזה רמה של הפסקה.

הטעמים כסימני פיסוק

ביחידה זו נלמד על תפקידם של טעמי המקרא כסימני פיסוק, ונעמוד על החשיבות לדעת אלו טעמים הם מפסיקים, ובאיזה רמה של הפסקה, כדלהלן:

(אמנם, ביחידת לימוד זו, בגלל ריבוי הכללים והיוצאים מן הכללים, ובגלל מורכבות הדברים המרובה, נלמד רק בראשי פרקים כלליים בלבד,  ומטרתנו היחידה והחשובה ביחידה זו היא לעורר את תשומת הלב לעניין החשוב וההכרחי הזה.)

טעמי המקרא נחלקים לשתי קבוצות: "טעמים משרתים" ו"טעמים מפסיקים".

טעם משרת מורה על חבור המלה שבה הוא מופיע אל המלה הבאה אחריה.

טעם מפסיק מורה על הפסקה כלשהי במלה בה הוא מופיע.

[טעם מפסיק יכול להופיע לבדו ללא טעם משרת, אך טעם משרת יופיע תמיד לפני טעם מפסיק,  ולפעמים יבואו מספר טעמים משרתים לפני טעם מפסיק אחד.]

הטעמים המפסיקים שונים זה מזה בכוח הפסקתם, ונחלקים בהתאם לזאת לארבע קבוצות המובאות להלן (מההפסק הגדול לקטן):

קבוצה א  -  "הקיסרים":       **סוף-פסוק    **אתנחתא

קבוצה ב  -   "המלכים":       **סגול          **שלשלת      **זקף-קטון              

                                        **זקף-גדול     **טפחא       

קבוצה ג  -   "המשנים":       **רביעי         **זרקא          **פשטא

                                        **יתיב           **תביר

קבוצה ד  -   "השלישים":     **פזר            **קרני פרה    **תלישא גדולה

                                        **גרש          **גרשים         **מונח לגרמה

שאר הטעמים הם טעמים משרתים.

צריך להקפיד לבטא כל טעם מפסיק כהלכתו לפי דרגת הפסקתו, כדי שהפסוק יִקָּרֵא במשמעותו הנכונה, וכדלהלן:

הטעם "אתנחתא" הוא המפסיק הגדול בכל פסוק (והוא מחלק את הפסוק לשני חלקים), וצריך להפסיק בו הפסקה ניכרת (גדולה מביתר הטעמים המפסיקים באותו פסוק), כדי שלא תשתנה המשמעות על ידי כך.

לדוגמה: 'ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם' (בראשית נ,כד).

אם לא יפסיק במלה 'מת' יִקָּרֵא הפסוק 'אנכי מת ואלקים' ח"ו!

וכן לדוגמה: 'וַיָּסַר הֶעָרֹב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד'(שמות ח,כז)

'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'(דברים ל,ד)

וכן בכל טעם מפסיק יש להקפיד מאוד להפסיק בו לפי דרגת הפסקתו. למשל, שלא יעשה ב"משנים" (קבוצה ג) הפסקה גדולה מההפסקה ב"קיסרים" (קבוצה א) או ב"מלכים" (קבוצה ב).

לדוגמה: ה"טפחא" הוא טעם מפסיק מקבוצת ה"מלכים" (ב'), וה"תביר" - מקבוצת ה"משנים" (ג'),    ולכן ההפסקה ב"טפחא" צריכה להיות גדולה יותר מההפסקה ב"תביר", שאם לא כן, עלולה להשתנות משמעות הפסוק.

לדוגמה: 'ששה וארבעים אלף וחמש מאות' (במדבר א,כא), כלומר: 46,500.    

ואם נפסיק בתביר יותר מבטפחא, יקָרא הפסוק: ששה וארבעים, אלף וחמש מאות(=1546). 

כמו כן תשתנה המשמעות על ידי כך בעוד הרבה פסוקים, כגון:

'כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו' (בראשית מט,ט).

'כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת' (שמות לא,טו).

'הוא יתחטא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר' (במדבר יט,יב).

'כל- הנוגע בהם במותם יטמא  עד-הערב' (ויקרא יא,לא).

כשמופיע אחד מהטעמים המפסיקים שתי פעמים בזה אחר זה, ההפסקה בטעם השני קטנה מן ההפסקה בטעם הראשון,   והמלים שאחרי הטעם הראשון נמשכות במשמעותן אל המשך הפסוק.

לדוגמה: 'שבו-לכם פה עם-החמור ואני והנער נלכה עד-כה' (בראשית כב,ה) - המלים

 "ואני והנער" מחוברות אל המלים "נלכה עד-כה", ומופרדות מהמלים הקודמות להן.

וכן לדוגמה: 'כן יאבדו כל-אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'(שופטים ה,לא)

[הערה: לזוג הטעמים "זקף קטון" ו"זקף גדול", וכן לזוג הטעמים "יתיב" ו"פשטא", יש דין של טעם דומה לגבי כלל זה.]

לסיכום, ניתן לתלמידים לפתור את המשימות הבאות:

א) חלק את הפסוקים הבאים לשתי צלעות. רשום במחברתך כל צלע בשורה נפרדת:

1. 'קול אֹמֵר קְרָא ואמר מה אקרא כל הבשר חָצִיר וכל חסדו כציץ השדה' (יש' מ,ו)  
2. 'מה אֶקֹּב לא קַבֹּה קל ומה אֶזְעֹם לא זעם ה'' (במדבר כג,ח)
3. 'כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יֵצֵא לחפשי חנם' (שמות כא,ב)

ב) 'לולי ה' צבאות הוֹתִיר לנו שָרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם היינו לָעֲמֹרָה דָּמִינוּ' (ישעיהו א,ט)

1. לאן מתקשרת המלה "כמעט" על פי פיסוק הטעמים? האם למלים שלפניה או למלה "כסדם" שאחריה?
2. עיין בפירוש רש"י ובפירוש אב"ע לפסוק, וכתוב מי מהם מפרש על פי חלוקת הטעמים ומי לא.

ג) 'ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שֹכֵב בְּהֵיכַל ה' אשר-שם ארון אלקים' (שמ"א ג,ג)

1. היכן שוכב שמואל ע"פ הפשט?
2. האם פיסוק הטעמים הוא לפי הפשט?
3. מדוע פיסקו הטעמים כפי שפיסקו?
4. עיין בפירוש רש"י, וכתוב האם רש"י פירש ע"פ הטעמים או לא.

ד) חלק את קטעי הפסוקים הבאים לשנים:

1. 'קול קורא בַּמִדְבָּר פנו דרך ה'' (ישעיהו מ,ג)
2. 'ואכלו אביוני עַמֶּךָ וְיִתְרָם תאכל חית השדה' (שמות כג,יא)
3. 'וירא והנה איל אַחַר נאחז בסבך בקרניו' (בראשית כב,יג)