התבוננות פנימית והשפעותיה על תחילתו של שינוי חברתי בעזרתו של שיח אמנותי
עוד מראשיתה של האנושות, היה לאדם את היכולת להתבונן, להתבונן כלפי חוץ , כלפי הטבע בפריחתו והחי בהתנהגותו והחברה האנושית והתפתחותה שלצידה הוא לוקח חלק קיים עוד מראשית הבריאה. אותה יכולת של האדם לצלול אל התבוננות עמוקה וקשובה בראיה של ההתפתחות סביבו הקנתה לאדם יכולות זיהוי דפוסים התנהגותיים. בהמשך התפתחותה של האנושות דבר זה מהווה צעד משמעותי לזיהוי הזדמנויות צמיחה כלכליות סבבתיות וחברתיות.
אך מה קורה כאשר ההתבוננות אינה מעמקיה ונשארת בגבול השטחי שחיי את החומריות, האם הרושם הראשוני הוא בעצם גורם אשר מהווה צעד אחורה ? התרחקות מהסביבה המשתנה והשפעתם על האינדיבידואל ועל הטבע?
מנקודת מבט מסוימת ניתן להגיד שכל שהאנושות התקדמה התחולל תהליך התרחקות בין יכולת ההתקשרות בינינו בין היכולת לתפקד בחברה מגובשת להשגת מטרות תוך שמירה על ערכים ומוסר. דבר שהשפיע בעבר ההיסטורי על התנהלות החברה והוביל מלחמות פנימיות וחיצונית בתוך האנושות.
- האם אותם תהליכים נובעים מעצם ההתרחקות של האדם מעצמו? ראיה פנימית ועבודה פנימית? מהיכולת לדבר את השיח בצורה שאינה חשופה? מסירה מסכות חיצונית ומאפשרת לו לתקשר בכנות את אותם תהליכים שהוא עובר כלפי חוץ בשיח בונה ולא על ידי שימוש בכוחניות והסוואה ?
בשדה האמנותי ניתן לראות עוד מחלוף השנים שאמנים רבים דיברו בין החיבור של הנפש והרוח לתהליך היצירה , לתהליך החיבור בין החומר אל הרוח.
ישנם אמנים ששמו את המשמעות העמוקה של חיבור זה ביכולת להפשיט את עבודתם עד שרק הצבע והצורות נותרו , כמקום שמאפשר לצורה החיצונית מתוך אותה התבוננות להעלם ולהתפוגג ולהותיר מאחוריה רק שבילים ורסיסים בודדים של אשליה של שאריות של קיום מתוך דיאלוג של האדם עם ההקשבה הפנימית לאותן חוויות אותן הוא סופג בתהליך ההתבוננות - הרגשות .
האימפרסיוניסטים הציגו זאת רבות בציורם , הצילום בה ונתן דגש משמעותי על זה ברגע שנזל מתוך התחום התיעודי למקום אשר מאפשר ביטוי אומנותי מבויים אשר מאפשר מגע אל הרגשי שאינו ניתן לתיעוד - הזכרון. הקולנוע גם הוא זלג ואפשר שיח יותר פילוסופי על המתחולל במציאות כנגע בז'אנרים שונים ונפגש עם הצופה לאו דווקא מהפן המתעד אלא גם מהצד שיוצר מחדש מתוך זכרונות ודמיון מתוך תובנות ורגש, תהליך אשר מאפשר ניפוץ של האגו ומקיים קשר בין המתפשר ( הצופה ) וה- מאפשר ( היוצרים ). קנדינסקי בספריו נותן מספר דוגמאות כיצד על ידי התבוננות פנימית ניתן לראות את הנסתר מהעין ולהביא אותו לידי ביטוי בחומר בציור , תהליך שהוא מתאר מתרחש בעיקר בשדה המוזיקלי אך יכול לקבל גם מענה בציור.
כיצד אותם תהליכים פנימיים אשר משתקפים במציאות יכולים להתבטא ולקבל מענה ברמה היצירתית ?
קנדינסקי מתאר בכתביו את תהליך ההתבוננות כתהליך מופשט של הנפש כך הצבעים והצורות אותם אנחנו רואים בטבע ובחיי עוברות תהליך תנועתי לידי יצירת דימוי שעובר תהליך עיבוד פנימי מהמראה החיצוני. הסוריאליזם והשתקפותו החזקה ביצירותיו של דאלי מתאר גם תהליך דומה של אותה פגישה של האינדיבידואל עם המציאות וקיומה לצד התת מודע , אותו מפגש מאפשר שינוים רבים ביצירה עד לקבלת דימוי חדש, דימוי שאינו תלוי בזמן או מקום וסביבה אלא מפגיש בין כל אותם גורמים במקום מרוחק המנוהל על ידי רגשות ותבונות עמוקות בנפשו של האדם .
אם כך ניתן להבין שישנו קשר משמעותי מאוד בין הרוח לבין היצירה בין המציאות הקיימת לבין פרי יצירת הנפש והחיבור בין נפשות בחשיפה לאמנות. בעצם החיבור בין האינדיבידואלים השונים יש הקבלה לאותו קשר של האדם אל החיי והצומח כחלק בלתי נפרד ממנו. שיח שמדובר אצל האנושות כשיח עמוק יותר ופחות מודע מקבל במה צנועה ואישית יותר במציאות עלי ידי יצירה.
האמן ביכולתו לתקשר עם החברה והסביבה שלו מאפשר לעצמו מקומות להתבוננות עמוקה , הכלה ועיבוד שכלי ורגשי של אותן התרחשויות סביבו .
בעצם ביצוע הפעולה של יצירה מתוך אותו מקום והחיבור המתקיים במגע והקרבה חזרה לחומר הוא בעל השפעה חזרה למציאות הפיזית.
החשיפה של עבודת האמנות עליה האמן עמל הוא לחילופין היכולת לחשוף את תבונותיו ורגשותיו הוא תהליך הפקה של ״אור״ בחומר , המקום בו הנושאים הרוחניים מקבלים את המקום להתקיים בחומר, להיחשף להתבוננות וחיבור פנימי של הקהל אשר צופה ביצירותיו .
היכולת של העברת המידע בעזרת יצירות אמנות מעוררת גם מקום בשיח על נושאים הנתונים במחלוקת. מתאפשר שדה שאינו מתקיים יותר אך ורק בגבולות המילים אלא גם בגבולות הויזואלים אליהם נחשף הצופה בגבולות הנמתחים בין המוכר ללא מוכר (אותו - אינו ידוע) .
אמנים רבים לאורך ההיסטוריה הביאו לשדה האמנותי את שולי החברה בצורות ואופנים שונים לשיח חברתי .
נאן גולדין בצילומיה החושפניים העלתה לשיח הציבורי את קהילת הלהט״ב את אותם דברים שבאותה תקופה היו כו כמוסים ואף תמהים ואסורים בעיני כלל האוכלוסיה , בכך היא איפשרה לאותם ( שדים אסורים ) לצאת מן הארון ולהיחשף ואף לעלות לדיון את אותו עולם כמוס ואסור מתוך מבט של חמלה של אהבה של קבלה ושל סקרנות.
באותה נשימה אותה אמנית אינה חששה גם מלתעד את חייה האישיים את נישואיה הכושלים , את האלימות שחוותה בתוך מערכת היחסים שלה וגם את אותם נושאים כואבים שגם היו נתונים ל״ חשכה ״ בשיח הציבורי לעלות על פני השטח .
ניתן ללמוד מכך שהאמנות מאפשרת לא מעט כוח והשפעה על השיח הציבורי , על היכולת להשפיע בעזרת אותם כלים הניתנים לאמן להתבונן כלפי חוץ ופנים ולחשוף את יצירותיו לקהל מאותו תהליך התבוננות ועיבוד. אותם צעדים המובילים אל תהליך עמוק הוא בעל השפעה רחבה עם פוטנציאל שינוי בתפיסה החברתית בנושאים אשר נתונים להיות בהסוואה או מנועלים בשיח כוחני במהלך היומיום. טרנספורמציה אל מקום אשר אותם נושאים נאמרים בשיח תרבותי ויצרתי אשר מקבל במה ובעל טווח פעולה למען מטרות שוויוניות וערכיות.