השילוב הנכון בין גוף ורוח, ובין מנוחה לפעילות.

הבריאות הגופנית נידונה גם בקרב חכמי רוח בהיסטוריה היהודית - מעניין שהעניין הגופני נידון ומוזכר בחשיבות ובהרחבה בקרב חכמי התורה, אשר עסקו רוב חייהם ברוחניות .

כך כתבו שניים מגדולי האומה ברוח:

הרמב"ם:

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא - שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה - לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים.", ומדברים אלו אנו יכולים ללמוד כי ברגע שאין צורך בהחלמה ובהבראה, ניתן לשים בצד את הפעילות וללמוד תורה, ולהשתמש ב"תרופה" זו רק כשבאמת צריכים אותה.
בנוסף, הרמב"ם כותב על התעמלות - "עיקר גדול בהתמדת הבריאות ודחיית החולאים" (מאמר הנהגת הבריאות, שער א' סעיף ג'), וב"הלכות דעות" כותב הרמב"ם "כל זמן שאדם מתעמת ויגע הרבה... אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק".

הראי"ה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק):

"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האל-הי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חברו כלל" ע"פ דברים אלו אנו מבינים כי שני הצדדים מטפחים אחד את השני וע"י פעילות הגוף נביא להעצמת הנפש לעבודת ה' ולהפך.
בנוסף, "כשילדי ישראל יהיו חזקים, בריאים ומוצקים , יהיה אוויר העולם קדוש וטהור." (אורות ישראל פרק ט')

מה ראו חכמי הדת היהודית בפעילות הגופנית ובשמירה על הבריאות כנושא חשוב כל כך?

נוכל לשער כי הגוף הינו "מרכבה לנשמה" לשיטתם כך שעל האדם המאמין והחפץ בריאות לדאוג לגופו במאכל, משקה, פעילות גופנית , איזון בין מתח לפעילות ,וגם שמירה על הגיינה. מלמידה מדבריהם נוכל להתעמק ולהכיר עוד את החשיבות הגדולה לעסוק בבריאות גופנו בעידן זה ,של מסכים ,יושבנות, ותרבות אכילה מאתגרת בריאות. לשיטתם של חכמי היהדות, אנו מורכבים משני חלקים, גוף ונשמה, לכן עלינו לטפח את הבריאות הגופנית כמו גם את הבריאות הרוחנית- אשר נראה כי הן שלובות זו בזו.

בנוסף, לפי החכמים, בורא העולם חפץ שיהיה לאדם גוף בריא מכיוון שהוא מהווה כלי יעיל כדי שהנשמה תוכל להתקיים בעולם הגשמי. ברדתה אל העולם היא מתלבשת בתוך הגוף החומרי על מנת להשיג את מטרתה, אך את החלק המעשי של הגשמת מטרתה בעולם הזה, רק הגוף יכול לבצע (המצוות המעשיות הכרוכות בשיתוף פעולה עם הגוף, כגון: גמילות חסדים, ביקור חולים ועוד מצוות רבות). לכן, ברור שחשוב לספק לגוף את צרכיו החיוניים ואת טהרתו או נקיונו כדי לקיים שיתוף פעולה מדוייק ונכון בין השניים. הכוונה בזה, שוויסות היצרים ושליטה עליהם, כמו שאומר הרמח"ל: "שישתמש האדם מן העולם לצורכו...דהיינו, שלא יהיה בו דבר ממה שמנעו ואסרו הא-ל יתברך שמו, ושלא יהיה אלא הראוי לבריאות הגוף וקיום חיותו על הצד היותר טוב, ולא כפי נטיית החומר ותשוקתו למותרות...ויהיה הגוף מוכן ומזומן שתשתמש בו הנשמה לצורך עבודת בוראו, ושלא ימצא לה עיכוב בהעדר הכנתו וחולשתו...כי גם זה מצווה עלינו".

כלומר ,לפי הרמח"ל (רבי חיים משה לוצאטו,מקובל ורב מלפני כ500 שנה) עלינו למצוא איזון בין הגוף לנפש כדי להגיע אל הבריאות השלמה. חשוב להבין שיש למצוא את הזמן לאימון ,וכמו כן את הזמן למנוחה ושינה טובה שתרגיע ותאפשר מילוי מצברים ,פזיולוגים ונפשים כאחד. נזכור תמיד לשמור על האיזון הזה, לתת תמיד מקום למנוחה אחרי אימון, ולהתאמן אחרי יום יושבני מדיי, ובך נסייע לשמור על הבריאות ועל החיוניות בחיינו. בהצלחה!