הטיפים שיהפכו אתכם לרקדנים טובים יותר!

אין זה משנה אם התחלנו לרקוד ממש עכשיו, או שאנו כבר רוקדים מספר חודשים או שנים... ישנם מספר כללים חשובים שיעזרו לנו להתקדם בצורה מתמדת בעולם הריקוד, ולהפוך לרקדנים טובים יותר! הטיפים הללו נכונים עבור כל רקדן ורקדנית באשר הם, ולכן החלטתי לרכז אותם עבורכם במאמר המועיל הזה. אני מאחל לכם קריאה נעימה וריקוד פורה!
 

לפני הכל? היציבה!

כשאנו מגיעים לראיון עבודה, אנו נראים אחרת מאשר כשאנו "מרוחים" על הספה בבית, או על הכיסא מול המחשב... מדוע?
הסיבה היא, שבעת שאנו מגיעים לראיון עבודה אנו מעוניינים להציג את עצמנו בתדמית מסוימת, ויציבה נכונה היא חלק בלתי נפרד מהרושם הראשוני שאנו יוצרים.
גם כשאנו רוקדים, אנו מעוניינים להציג את עצמנו וליצור תדמית אלגנטית!
לכן, אני מגדיר את היציבה כאחד הדברים החשובים ביותר בעת הריקוד, ואני נוהג להתחיל לדבר עליה עם התלמידים כבר בשיעור הראשון!  
נסו לקחת את שתי הכתפיים אחורה תוך שאתם מציירים איתן חצי עיגול קטן, ולהאריך את העורף שלכם תוך שאתם מכניסים את הסנטר כמו בתנועת "כן" של הראש.

מרכז הכובד שלנו

יחד עם היציבה הזקופה, עלינו להקפיד שמרכז הכובד שלנו ייטה מעט קדימה – לכיוון כריות הרגליים שלנו.
את זה אנו עושים דרך ציר האגן, המאפשר לנו לקחת את המשקל מעט קדימה מבלי לשבור את היציבה הזקופה שעליה דיברנו בסעיף הקודם.
כשמרכז הכובד שלנו נמצא על כריות הרגליים, אנו נמצאים יותר בשליטה בזמן הריקוד, מסוגלים להעביר משקלים בקלות, ובאפשרותנו לעשות צעדים מהירים יותר.
כדי להבין זאת, נסו לעשות צעדי בסיס פעם כשהמשקל שלכם הוא על העקבים, ופעם כשהוא על כריות כף הרגל.

מה עושים עם הידיים?

הידיים הן עולם ומלואו כשמדובר בכל סגנונות הריקוד, וכך הוא הדבר גם בריקודים הלטיניים.
בתור התחלה, עלינו "להילחם" בנטייה לשמוט את הידיים בזמן הריקוד, ולהתרגל להחזיק אותן בגובה המותניים תמיד!
הידיים לא צריכות להיות צמודות למותן או רחוקות ממנה בהגזמה, אלא פשוט מוחזקות בתנוחה נוחה ומשוחררת.
לכך יש מספר סיבות:

הסיבה הוויזואלית

זוכרים שאמרנו שבזמן הריקוד אנו מציגים את עצמנו? ובכן, ידיים שמוטות פוגמות במראה האלגנטי שאנו מנסים ליצור כשאנו רוקדים.
לשם ההמחשה, נסו לעשות צעדי בסיס מול המראה פעם עם ידיים שמוטות, ופעם עם ידיים מוחזקות.

הסיבה האנטומית

כשאנו רוקדים, הידיים שלנו משרתות אותנו ממש כמו זנב של חתול... מה זה אומר?
ובכן, הידיים משתתפות בתנועתיות שלנו בצורה משמעותית, ועוזרות לנו לשלוט בתנועה ובהעברת המשקל שלנו בעת הריקוד.
הדבר נכון החל מצעדי הבסיס, וקל וחומר בצעדים מהירים ומורכבים יותר.

הסיבה הזוגית

כשאנו רוקדים בריקוד זוגי, וריאציות רבות מתאפיינות בשינויי אחיזה מהירים, עזיבות ותפיסות.
לכן, עלינו להתרגל להניח ידיים חופשיות תמיד בגובה המותן – היכן שהפרטנר\ית שלנו מצפה לפגוש אותן לצורך "שרשור" תרגילים בזמן הריקוד השוטף.

אל תשכחו לחייך!

זה קטע... אבל מסתבר שגם רקדנים ורקדניות שרוקדים שנים והגיעו לרמה מקצועית מאוד גבוהה, עדיין שוכחים לחייך כשהם רוקדים!
שלא תטעו, אני לא מדבר פה על חיוך קריפי שמרוח על הפנים במהלך כל הריקוד!
אני מדבר על תשומת לב מינימלית לאדם שרוקד איתכם, ונמצא איתכם באותן כמה דקות של ריקוד.
לפעמים, מרוב שאנו מרוכזים בצעדי הריקוד ובמוזיקה - אנו עלולים לשכוח שאנו רוקדים עם יצור חי, שמצפה לאיזושהי תקשורת במהלך הריקוד הזוגי... הרי זה כל הקטע בריקוד לא?

כבר תרגלתם היום?

אם אתם חושבים ששיעור ריקוד אחד בשבוע יהפוך אתכם לרקדנים טובים... אתם צודקים! פשוט זה ייקח כמה עשרות שנים.
התרגול הוא חלק בלתי נפרד מהריקוד, ואין זה משנה אם מדובר בתחביב או משהו יותר משמעותי עבורכם!
רוצים להתקדם ולהשתפר? מומלץ לתרגל ביחד או לבד לפחות פעם פעמיים בשבוע, גם אם זה אומר לקחת לעצמנו חצי שעה, לשים מוזיקה, ולעבוד על צעדי בסיס, וריאציות זוגיות או הקשבה למוזיקה.

הכי קשה – שחררו את הביקורת העצמית!

הביקורת העצמית של רקדנים מתחילים, גבתה קורבנות רבים מתוך עשרות התלמידים שיצא לי ללמד במסגרות שונות.
נשמע דרמטי?? זה ממש ככה!
כשאדם מגיע ללימודי ריקוד, ולוקח על עצמו את תפקיד מתן הביקורת – הוא בעצם מבצע את התפקיד שהמורה שלו אמור לעשות.
למה זה בעייתי? כיוון שבשונה מהתלמיד - המורה הוא מספיק מנוסה, וזה מאפשר לו לתת את הביקורת הנכונה, לראות את ההתקדמות של התלמיד, ולבחור "בפינצטה" את הדגשים המסוימים שעליהם הוא מעוניין לעבוד כעת.
תלמידים שמבקרים את עצמם, גורמים לעצמם עומס, תחושת תסכול, ופעמים רבות זה גורם להם לוותר על הריקוד לחלוטין.

ליהנות מהדרך

רקדנים רבים הנמצאים בתחילת דרכם, מציבים לעצמם יעד עתידי מעורפל, ומחליטים שעד שהם לא יגיעו לשם – הם למעשה לא יוכלו ליהנות מהריקוד.
הגישה הזו הופכת את לימודי הריקוד לעבודה סיזיפית, וגורמת לנו לשכוח את ההנאה מהדרך.
אני הולך לגלות לכם סוד קטן וכמוס:
אותו יעד שאנחנו מציבים לעצמנו? ברגע שנגיע אליו כנראה נמהר להציב לעצמנו יעד חדש!
וזה לא דבר רע, להיפך – כך אנו מתקדמים בעולם הריקוד כל הזמן

 

שלכם, אופיר :)