אקורדים מסוג בארה (גשר), Barre / Bar Chords - כל מה שרציתם לדעת!

אם אתם מגיעים למאמר הזה, אתם כבר בטח מכירים את רוב האקורדים הבאים: A, Am, C, D, Dm, E, Em F, G. (אם אתם לא מכירים אותם עדיין - עדיף ללמוד לפני שאתם ממשיכים לקרוא!) ואתם בטח יודעים לנגן כמה שירים... אבל יש כמה שלא, כנראה בגלל האקורדים עם "השמות המוזרים", כמו #F, או אולי Bbm... האקורדים האלה הם אקורדים מסוג בארה (גשר), Barre / Bar Chords.

מיד נבין בדיוק איך אנחנו אמורים לנגן אותם, בצורה קצרה וברורה! אבל לפני שאנחנו מבינים בדיוק מה לעשות, צריך להסביר ארבעה דברים חשובים. אחרי שנסביר אותם, נוכל להבין בדיוק איך מנגנים!

את המיתרים נמספר במאמר הזה בצורה הבאה - מיתר 1 הוא הדק ביותר, וזה שקרוב ביותר לרצפה כשאתם מנגנים. מיתר 6 הוא העבה ביותר, וזה שהכי קרוב אליכם.

1. מאיפה מתחילים?

ראשית, חשוב להסביר נקודה חשובה:

דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי - מגיל קטן למדתם שאלו שמות הצלילים. הצלילים הללו קיימים בכל כלי הנגינה, והם חוזרים על עצמם. למעשה דו, הוא לא "התו הראשון", אלא שממנו מתחילים לספור. קצת כמו ימות השבוע - מתחילים לספור מיום ראשון - אבל הם חוזרים על עצמם שוב ושוב.

אז אמרנו בכל כלי נגינה נכון?

הכי קל לראות את זה על קלידים (זה לא מאמר על פסנתר אל תדאגו).

דו תמיד יהיה הקליד הלבן שמשמאל לשני קלידים שחורים. אפשר לראות שדו חוזר על עצמו... ושסי נמצא משמאל לדו... הבנתם.

בגיטרה (ובכל כלי נגינה אחר) קורה אותו דבר. רק שבגיטרה התווים פרוסים באופן קצת אחר. בכל פעם שתלחצו על אחד הסריגים, ותפרטו על המיתר - תשמעו צליל אחר.

לא נסביר כעת איך הם פרוסים, אבל רק נסביר בקצרה שהצלילים הנמוכים (אלה שנמצאים בחלק השמאלי של הפסנתר), יהיו על המיתרים העבים יותר (הבסים), ובנוסף, ככל שתנגנו בסריגים גבוהים יותר, הצלילים יהיו גבוהים יותר (צד ימין של הפסנתר).

2. לתווים יש גם שמות באנגלית!

בעברית אנחנו אומרים דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי. אבל... לתווים יש עוד שמות שיותר נפוצים בכל העולם, והם אותיות באנגלית!

דו = C

רה = D

מי = E

פה = F

סול = G

לה = A

סי = B

אבל רגע... עכשיו יש לי גם אקורד C, וגם את התו C. אני מבולבל...

אז הנה ההסבר: C זהו שם של תו, ולאקורד C יש שם קצת יותר ארוך... אקורד C מז'ור. אבל לכולנו ברור שהרבה יותר קל לומר לחברים "האקורדים של השיר הם C - F - G...", במקום להשתמש בשמות הארוכים. אז סך הכל מדובר בקיצור.

3. איך אקורדים מקבלים את השם שלהם?

עוד כמה רגעים מגיעים לתכל'ס... מבטיח.

אם תרצו לנגן את התו C (דו) בגיטרה - תצטרכו לפרוט על מיתר בודד (דו = מיתר 5, סריג 3).

או, אם תרצו לנגן את התו A (לה) בגיטרה - תצטרכו לפרוט על מיתר 5 פתוח (בלי ללחוץ על אף סריג). כשאתם מנגנים את אקורד A מז'ור (אקורד A בקיצור), אתם מנגנים את התו A (מיתר 5 פתוח), ובנוסף אליו עוד כמה תווים. (4 ליתר דיוק - מיתרים 1, 2, 3, 4, כך שכל מיתר הוא תו. את מיתר 6 לא מנגנים באקורד A).

אז כדי לנגן את אקורד A, מתחילים לנגן ממיתר 5 (התו A) - כלומר התו הכי נמוך הוא A, וכל מיתר נוסף הוא תו נוסף.

כך זה עובד בכל אקורד! התו החשוב ביותר הוא התו הבסיסי, וגם התו הנמוך ביותר באקורד, והאקורד נקרא על שמו! אבל... על התו A אפשר לבנות עוד אקורדים, כמו אקורד Am, ועוד "אקורדים מוזרים" נוספים כמו A7, Am7 וכו'... בכל האקורדים האלה, תתחילו לנגן ממיתר 5 פתוח (התו A) ושאר האצבעות תהיינה מונחות באופן מסוים, בהתאם לכל אקורד.

כמה דוגמאות:

Asus2

אותו עקרון קיים לגבי כל הצלילים!

כמו שקיים אקורד C, (כלומר C מז'ור), יש גם את אקורד Cm, וגם את C7, וגם את Csus2... וכו' וכו'. בכל האקורדים הללו התו הנמוך ביותר שתנגנו הוא התו C (מיתר 5 סריג 3), ואשר האצבעות תהיינה מונחות בהתאם לאקורד.

4. קיימים עוד כמה צלילים, עם שמות קצת מוזרים:

אוקי אז אנחנו עוד שנייה שם... תהיו מרוכזים. אם תסתכלו טוב בתמונה למטה, תראו שבקלידים, בין דו לבין רה, יש קליד שחור. כך גם בין רה לבין מי... כל קליד שחור כזה הוא צליל לא פחות חשוב, אבל הוא לא קיבל שם ייחודי, אלא הוא נקרא על שם הצלילים שסמוכים אליו.

לכל צליל כזה יש שני שמות. לדוגמה לקליד שבין דו לרה, קוראים - דו דיאז, או רה במול.

דיאז = צעד אחד (חצי טון) קדימה
במול = צעד אחד (חצי טון) אחורה

לדוגמה, הקליד שבין רה למי, נקרא רה דיאז, או מי במול. כשרושמים את התו באנגלית, נשתמש בסימנים:

# אומר דיאז
b אומר במול.

דו = C, רה = D, כלומר, לתו שבין דו לרה, קוראים #C, או Db.

למה צריך שני שמות? נשמור את זה למאמר אחר.

גם על הצלילים הללו אפשר לבנות אקורדים, לדוגמה... אקורד C#m, או אקורד Dbm (שני שמות לאותו האקורד).

ועכשיו... אנחנו מגיעים לתכל'ס

איך מנגנים את האקורדים האלה?

במוזיקה, ובעיקר בגיטרה - הכל סימטרי. מה הכוונה? אם תציצו בתמונה של הקלידים למעלה, תראו שהצליל שנמצא צעד אחד (חצי טון) אחרי A, הוא #A. בגיטרה, כל סריג הוא צעד כזה, כלומר חצי טון. אם הצליל A הופך לצליל #A כשעולים חצי טון, כך גם אקורד Am יהפוך לאקורד A#m!

אם ניקח לדוגמה את אקורד Am, ונרצה להזיז את כל הצלילים באקורד (גם את המיתרים הפתוחים) צעד אחד קדימה (חצי טון), נהיה חייבים להיעזר באצבע, כך שזה -

יהפוך לזה -

ניקח את האצבע שלנו, ונניח אותה בסריג 1, על מיתרים 1 - 5, כך האצבע לוחצת דואגת שסריג אחד במיתרים 1 ו - 5 יהיו לחוצים, ועם שאר האצבעות, נלחץ על שאר המיתרים. על האקורד החדש נתחיל לפרוט ממיתר 5, כמו האקורד המקורי (Am). כלומר מיתר 5 סריג 1 זהו הצליל הבסיסי של האקורד. מדובר בצליל #A (או Bb).

זוכרים ש - #A ו - Bb אלו שני שמות לאותו הצליל? לכן לאקורד A#m, קוראים גם Bbm!

כדי להגיע מהצליל #A לצליל B, צריך לעלות עוד חצי טון למעלה (אם לא ברור, תציצו בקלידים). לכן, כמו שאמרנו מקודם, אם נזיז את האקורד עוד צעד אחד קדימה, (כלומר נעלה את כל הצלילים שוב חצי טון למעלה), נקבל את אקורד... Bm!

הפעם - הצליל הבסיסי הוא הצליל B, והוא נמצא במיתר 5 סריג 2.

ואם נמשיך להזיז את האקורד ימינה, בכל פעם נקבל אקורד חדש!

תחזרו רגע לתמונה של הקלידים למעלה - ותראו שבין התו B לתו C אין קליד שחור, כלומר מ - B קופצים ישר ל - C. לכן האקורד הבא בתור - יהיה אקורד Cm.

עכשיו התו הבסיסי הוא התו C, שנמצא במיתר 5 סריג 3.

זכרו - בכל פעם מתחילים לפרוט ממיתר 5, בדיוק כמו האקורד המקורי שהתחלנו איתו... Am.

אז מה... בכל פעם שארצה לנגן אקורד בארה (גשר) אצטרך לספור צעדים?

לא :). אתם רק צריכים לדעת את באיזה שריג במיתר החמישי נמצא התו הבסיסי של האקורד!

לדוגמה, אם צריך לנגן את אקורד C#m, בדקו היכן נמצא התו #C על מיתר 5.

(בתמונה אפשר לראות שישה מיתרים, ואת הסריגים לאורכם, כך שהמיתר התחתון ביותר, הוא המיתר העבה ביותר בגיטרה.

משמאל למיתר חמש כתוב התו "A" בשחור, וזה אומר שכשתנגנו מיתר פתוח, הצליל הוא A, כמו שאמרנו למעלה).

התו #C נמצא בסריג מספר 4.

הניחו האצבע על מיתרים 1 עד 5 בסריג מספר 4, ועם שאר האצבעות לחצו לפי הצורה של האקורד המקורי... (זוכרים? אקורד Am). אגב, שמים לב לנקודות שבאיור? הן אמורות להיות גם על הגיטרה שלכם, בדר"כ בסריגים 5, 7, 9, 12. העזרו בהן!

אוקי.. עד לכאן היה הרבה מידע. קחו רגע להתרענן, ואולי תחזרו לחלקים שלא הבנתם עד הסוף... כדי שההמשך לא יבלבל אתכם ;)

ניתן "לגרור" קדימה כל אקורד!

לדוגמה את אקורד A

שיהפוך לאקורד #A (או Bb)

ואז יהפוך לאקורד B

אם נמשיך כך, ונבנה את האקורד על סריג מספר 3, נגיע לאקורד C. כן, יש כמה דרכים לנגן אקורדים בגיטרה, וזו דרך נוספת לנגן את אקורד C!

האם אפשר לגרור עוד אקורדים חוץ מ - A ו - Am?

כמובן - אבל מכל מיני סיבות - ובעיקר מטעמי נוחות - נהוג להשתמש בצורות של A, Am, E, Em.

במקרה של אקורד E, או Em - אנחנו מתחילים לנגן ממיתר 6. כלומר, בכל הסוגים של אקורד E - התו הבסיסי של האקורד, הוא התו E (מי), והוא בעצם מיתר 6 פתוח.

כמו בצורה שגררנו את הצורות של אקורד A - כך נגרור את הצורות של אקורד E.

לדוגמה, אם ניקח את אקורד E

ונזיז את כל הצלילים שלו סריג אחד קדימה (את האצבע נשים על סריג 1 בכל המיתרים). כך נקבל את אקורד F! (אם תבדקו, תראו שבין הצלילים E ו - F יש רק צעד אחד, חצי טון). במקרה הזה, התו הנמוך ביותר, והתו הבסיסי של האקורד, הוא התו F, שנמצא במיתר 6 סריג 1.

הצליל שנמצא חצי טון מעל F הוא הצליל #F (או Gb) ואם נמשיך להזיז את האקורד קדימה, נקבל את אקורד #F (או Gb)!

במקרה הזה, התו הנמוך ביותר, והתו הבסיסי של האקורד, הוא התו #F, שנמצא במיתר 6 סריג 2.

כמובן שגם את אקורד Em אפשר לגרור קדימה,

כך שנקבל את אקורד Fm

אקורד F#m (או Gbm)

ואני חושב שהבנתם את הרעיון...

שוב, כל מה שצריך לדעת, זה איפה (הפעם על מיתר 6), נמצא הצליל הבסיסי של האקורד!

לדוגמה, אם אתם רוצים לנגן את אקורד G#m, חפשו את הצליל #G על מיתר 6 (סריג 4). הניחו את האצבע על כל המיתרים בסריג 4, ואת שאר האצבעות מקמו בהתאם לאקורד Em (הצורה הראשונה שהתחלנו "לגרור").

אקורד G#m צריך להיראות כך:

זכרו - באקורדים האחרונים, שיצרנו על ידי גרירה של אקורד E / Em, פורטים על כל המיתרים, כמו באקורדים E / Em.

*כמו שאמרנו, אפשר לנגן בגיטרה את אותו האקורד בכמה דרכים שונות. לדוגמה, את אקורד Bm אפשר לנגן גם כך בעזרת "גרירה" של אקורד Am, ולכן נחפש את הצליל הבסיסי, B, על מיתר 5 (יוצא בסריג 2).

וגם כך בעזרת "גרירה" של אקורד Em, ולכן נחפש את הצליל הבסיסי, B, על מיתר 6 (זה יוצא סריג 7).

לסיכום עד עכשיו - 4 צורות חשובות:

אפשר לגרור כל אקורד, נכון. אבל כמו שכתוב למעלה, נוהגים מכל מיני סיבות לגרור את הצורות של A, Am, E, Em. כלומר, קיימות ארבע צורות נפוצות לאקורדים מסוג בארה (גשר).

הצורה שבנויה על A

הצורה שבנויה על Am

הצורה שבנויה על E

הצורה שבנויה על Em

האם קל לבצע את האקורדים הללו?

האקורדים הללו הם שונים מהאקורדים הבסיסיים שלמדתם עד עכשיו, כמו C, G, Am... הם דורשים מאצבע אחת להתאמץ מאוד. זה חדש לאצבע שלכם, ולכן, ההצלחה תגיע אחרי כמה שבועות של תרגול. זכרו בבקשה את מה שכתוב בשורה הבאה - האצבע שלכם היא שריר! שריר שמתפתח, בכל פעם שהוא עושה "כושר", כלומר בכל פעם שאתם מתאמנים.

למי שמתאמן על גיטרה חשמלית - יהיה לכם יותר קל.
למי שמתאמן על גיטרה אקוסטית - יהיה לכם יותר קשה.

איך נכון להתאמן?

פעם או פעמיים ביום (או 9 פעמים, תלוי במוטיבציה שלכם) - לנסות לבצע את ארבע הצורות השונות שלמדנו פה. לא משנה על איזה סריג תחסמו את כל המיתרים, העיקר שתתרגלו את ארבע הצורות. ממליץ להתחיל מלחסום את האצבע בסריג 5. אם תנסו לחסום על סריג 1, יהיה יותר קשה. האגודל אמור לעזור לכם מהצד השני, כמו בתמונה -

לפרוט מיתר מיתר, ולשמוע האם יש מיתר שלא נשמע טוב.

הקושי בדרך כלל יהיה עם המיתרים שאותם האצבע שלכם חוסמת. אם הצליל לא נשמע טוב, נסו לשחק מעט עם האצבע, להזיז קצת הצידה, קצת למעלה, קצת למטה וכו'... ולא לצפות להצליח הכל בניסיונות הראשונים!. מפעם לפעם יהיה יותר קל.

רק! לא לוותר.

חשוב!

אין דרך אחת מדויקת להצליח אקורדים מסוג בארה (גשר). נגנים שונים מניחים את האצבע בזוויות קצת שונות, וזה בסדר. כל עוד... - אתם לא מרימים את המרפק

- אתם לא מעקמים את מפרק כף היד

- האצבע לא מגיעה בלאכסון מדי

- האגודל לא מציץ מלמטה

- האצבע לא עוברת את הקו של הגיטרה יותר מדי, כמו בתמונה

- נסו ליישר את האצבע, כמעט "למעוך" אותה על כל המיתרים, ושלא תהיה מעוגלת.

אצבע ישרה:

אצבע עגולה:

זהו.

מקווה מאוד שהמאמר עזר לכם להבין איך בונים אקורדים מסוג בארה (גשר) / Barre. אם עדיין לא ברור - תעברו שוב, לפעמים הרבה מידע יכול לעשות קצת בלאגן בראש. שיהיה בהצלחה, ותזכרו שמי שמצליח לנגן את האקורדים האלה - פשוט ניסה מספיק ולא עצר באמצע הדרך.