אמנות "נוגדת כאבים"
מאמר זה הוא דעה אישית
המאמר מתעסקת בשאלות ותהיות וידע ככלי אבל נותן טון של נימה אישית
כחוויה יומיומית של עשיה אומנותית המקומות שמניעים לעסוק בתחום זה והמענה שהוא מספק
להתמודדות אישית והשפעה חיצונית , חברתית .
במהלך שנות לימודי וגם עכשיו לאחריהן אני מרבה לקרוא על אמנים מעבר רק לסיבות
וכמקור השראה בעבודות , אני מוצאת את עצמי הרבה נמשכת למחקר שמביא אותי
לחקור את הסיבות שמהן דווקא הגיעו לתחום האמנות.
ישנה סטיגמה כזאת שאנשים העוסקים באמנות הם " מתוסבכים " ולי עולה השאלה מי הם
האנשים הלא " מתוסבכים" הפשוטים ?
אותם אנשים שעובדים מהבוקר עד הלילה , אותם אנשים שחיים חיי משפחה שקטים
מתגוררים במקומות מרוחקים מההמון ?
האם אלו לא גם בריחות מ"האני" מאותם תהיות , מחשבות ורגשות ?
בהסתכלות רחבה כן אלו אשר חיים את חייהם נראים שלווים ויציבים נראים כ"קו הישר"
של החברה בה הסובבת .
אך בפגישות איתם, בהיכרות מעמיקה ניתן להבחין שגם זוהי בריחה , אז מהי בעצם בריחה ?
או מהי בעצם לא בריחה ? מאותם כאבים .
אני בוחרת לתת את הכינוי כאבים לאותם קונפליקטים פנימיים , לאותן מחשבות שמעסיקות אך
לא מקבלות מענה - מחשבה טורדנית .
אז ישנם כאלה שיגדירו את זה כבעיה פסיכולוגית - שוב שישנם אנשים מסוימים - אותם מתוסבכים
שלוקים בה .
בדיוק בנקודה זאת אני מעלה שאלה נוספת , מה אם אותם אנשים אשר הולכים ישר ובטוח
נמצאים בהסוואה , נעזרים בתחליפי וחומרים חיצוניים כדי להגיע לאותה נקודה של רוגע .
משככי כאבים מהם ?
כדורים פסיכיאטרים וסמים - במקרה הקיצוני , אך במקרה היומימי אלו אותן פעולות שנותנות לנו להרגיש
בשליטה - אני אישית יכולה לראות את זה כמעט בכל פעולה שאנחנו מבצעים בה אנחנו מרגישים שאנחנו
רוצים לחוש שלווה או כוח מסויים לשלוט בגוף ובנפש שלנו .
דוגמאות : שתיית קפה מרובה - כדי שהגוף והנפש יוכלו להמשיך לתפקד במהלך היום למרות העייפות
דיאטות קיצוניות - שליטה מוגזמת באכילה
אכילה מוגזמת - סיפוק רגשי
אי אכילה - בריחה מהתמודדות עם תפיסת המציאות ודימוי הגוף
סיגריות - צורך מרובה בהפסקות על מנת להירגע
אלכוהול - בריחה מהמציאות מענה גופני ורגשי על מנת להרגיש טוב יותר
ריבוי מאהבים - חוסר סיפוק,
משככי כאבים - אלחוש הכאב ,
עבודה ממושכת - בריחה מלהיות בבית ,
בילויים מרובים - צורך של הנפש לספק "אושר והנאה",
צפייה ממושכת בטלוויזיה - עיסוק מרובה בפלאפון ,
הצורך להיות כל הזמן בחברה של אנשים,
הצורך התמידי בזוגיות
תלות רגשית ?
כל אלו ואחרים מסייעים לנו לברוח מאותם דברים שאנחנו כל-כך מפחדים שיצופו על פני השטח
אותם מסייעים עוזרים לנו רק לא להיות עסוקים בתת מודע צועק ומכה בנו בחוזקה החוצה ומעלה את הכל
על פני השטח .וזאת רק ההתחלה של רשימה ארוכה שיכולה להוות דוגמאות למהי בריחה .
אז למה אנחנו כל כך פוחדים " מהסבל " שנמצא עמוק ברגע - במציאות הנוכחית ?
למה אנחנו כל-כך מפחדים מעצמנו ?
לשאלות אלה אני מוצאת מענה חלקי באמנות - איזשהי התחלה של תשובה שמובילה לאין ספור שאלות
אך גם לדרך התמודדות איתן .
אותם אנשים שבחרו לקחת את אותן מחשבות ושאלות מדוע אינם מוצאים את האושר
מדוע הסבל הוא הפחד הגדול ביותר שלנו
אם מתוך החוויות שחוו בחייהם ואם מתוך אותה נקודה שהם נמצאים בה גם כרגע
בחייהם ומציפים את אותן שאלות את אותן בעיות על פני השטח
בעשייתם האמנותית .
אז נכון אולי אמנות היא לא משככת כאבים רגעית , ואינה מעלימה את השאלות והתהיות ברגע נתון
ולרוב אפילו מובילה לעוד ועוד דברים לצוף על פני השטח
מחקרים נוספים .
אך אמנות היא בהחלט לא מאלחשת - היא נותנת מקום להכל להיות נוכח , נותנת פתח
יצירה להוות מענה על מה שכל גורם חיצוני אחר לא יכול לתת משום שהוא מקבל את
סטיקר "הבריחה"
בשונה מכך אמנות היא טיפול ותהליך מתמשך תהליך שאינו נעים במיוחד לחקר האמת
לחקר הפנימי , לחקר החיצוני מול התמודדויות של פרט וחברה.
אמנות מעניקה מעבר לתהליך הכרה וחקירה עצמית , כלי גדול ומשמעותי מאוד
לחשיפה ומשמעותי מכך להשפעה .
במהלך ההיסטוריה של אמנות ואף בימינו ניתן לראות כמה אמנים ואמנות השפיעו
על מהלכים חברתיים , פוליטיים ואף טיפוליים .
תנועה שאני בוחרת לציין הרבה והשפעתה על האמנות מאותה חשיפה אישית - זוהי
הדאדא שביניה ניתן לראות את עבודות של דושאן ואת יצירת "הרדי מייד "
שמעלה את השאלה מהי אמנות והאם היא בעצם לא יכולה להיות כל דבר
בנוסף ניתן להכיר את מדיום הקולאז שהתפתח באותה תקופה מהתנועה
והאלה שאלות כאלה ואחרות לגבי השימוש והיצירה של אמנות מתוך גזרי עיתונים
צילומים וחומרים שונים - כלי שנתן ליצור דימוי חדש שמעביר מסר או רגש בעזרת
השימוש בדימויים אחרים .
זרם הסוריאליזם - שהעניק מענה אותן שאלות התעסקות בתת מודע - אותם פחדים
כיצד המציאות נפגשת עם הדמיון .
האדם נפגש עם אותו אבסורד שאינו ניתן להסביר במילים אך ורק בראש היוצר
או לסירוגין כמעט בראשו של כל אחד אם יצלול עמוק לבפנים .
אמנית נוספת שהעלתה חוויות אישיות ונושאים חריגים לדיון הציבורי היא נאן גולדין
ששיתפה בחייה האישיים בעזרת שימוש במדיום הצילום - תיעדה את חייה הזוגיים
את המכות , את הריבים בנוסף תיעדה את הסביבה שלה
אותה סביבה שהייתה נחשבת בזמנו ובמקום מסוים גם בימינו לחריגה
הקהילה הגאה , הדראג והטרנסג'נדרים בצילומים חשופים ונוגעים.
מרינה אברמוביץ אמנית נוספת שהפכה את חייה לתיעוד בלתי פוסק
או ליתר דיוק חייה = יצירה = אמנות.
האמנית שהחליטה לקחת את עצמה צעד קדימה וליצור מתוך מי שהיא ומתוך החוויות שהיא
עוברת בחייה - נעזרת בגופה אמנות הפרפורמנס כדי ליצור.
לסיכום מאמר זה לאמנות יש את הכוח להעניק ליוצר תהליך העמקה , תהליך הבראה , תהליך של הכרות עצמית
והתמודדות.
אך יותר מכך יש בידי היוצר להציף שאלות ולתת מענה לחלק מהם
על ידי החשיפה של היצירה שלו , לאמן יש את היכולת להשפיע על סביבתו
אמנות היא תרופה "נוגדת כאב" שניתן להשתמש בה בצורה חיובית
עם סבלנות , חקר והעמקה .