אמנות כדרך ביטוי שפה מאפשרת התפתחות ופתיחות

           
23/01/2021   ·   2 דקות קריאה

עוד מתקופת התנך אנחנו רואים כמה שפה ודרך ביטוי הן חיוניות לתקשורת שלנו. (מגדל בבל ממחיש לנו את זה היטב) ומה קורה כשאנחנו לא מתקשרים בנינו או לא מצליחים להבין אחד את השני במקומות העמוקים? - נוצר פער, פער מלא בתסכול ובכעס. במאמר זה נלמד איך אמנות יכולה לתת לנו את אותם כלים ליצור לעצמנו שפה - כלי לתקשורת פנימית וחיצונית עם הסביבה, לחדור פנימה ולפתח יכולות ליצור שפה מאפשרת שיח ומקום לשונה לאחר ולעצמנו לקול הפנימי שלנו

מה היא אמנות

נתחיל בזה, מה היא אמנות ואיך אנחנו מגדירים אותה עבורנו? האם היא יצרתיות, כישרון , מחשבה או דימיון או בכלל אולי היא כוללת בתוכה הכל? יש לא מעט שאלות סביב אמנות ומה המשמעות שלה בימינו וגם בימי עבר עלו לא מעט שאלות שלא קיבלנו מענה חד משמעי ואולי זה בגלל שאין אחד כזה.

מה שכן בטוח זה שאמנות היא עוד שפה ממש כמו עברית, ערבית, אנגלית או כל שפה אחרת. האמנות משמשת לנו ככלי ליצור יכולת לתקשר את הפנימיות שלנו - אם ברמה הרגשית או אם ברמה העניינית , המחשבתית והדעות השונות שלנו כלפי חוץ.

אמנות כאמצעי תקשורת

לאמנות יש את הכוח לאפשר לנו לבחון את האופציות השונות שלנו לתקשורת דרך החומר. בשימוש בחומרים השונים ודרך מדיומים שונים כגון צילום, ציור, רישום, פיסול וכו׳ והדרכים לשלב ביניהם, ניתנת לנו האפשרות לבחון את הביטוי מהמפגש בין הדימיון למציאות וליצור קרקע דרך החומר לאותם נושאים רוחניים.

בשונה מכל שפה אחרת, לאמנות יש יכולת להביא למהפכות ולשינויים בתקשורת בריאה ואינטלקטואלית בתוכנו ובתוך הסביבה שלנו ובדרך של יצירה אינדבדואלית ניתן גם למצוא את החיבור לאחר, לשונה מאיתנו, לבחון פרספקטיבות שונות לנושאים נתונים למחלוקת לצמוח ולגדול דרכם בדיוק מאותו שיח משותף ומכיל של פתיחות רגשית ושכלית .

בנוסף, ניתן לראות את השפעתה של האמנות לאורך ההיסטוריה בזרמים שונים, שהצליחו לשחרר את עצמם מכבלים קשים, דרך היכולות לחיבור לאמנות קבוצות כמו הסוריאליזם, שחקרו את תת המודע ואת השפעות מלחמת העולם השניה, על הרמה הרגשית והחברתית ה"דאדא" - שיצרו מהלכים מהפכנים בהם הוציאו את האמנות ממקומה הברור והעניקו לה את היכולת לצאת מגבול אמנות לשם אמנות, אלא אמנות לשם השפעה.

אם כבר נגענו בקבוצות שונות שהתאחדו ליצור בדרך לשינוי, מה בדבר טכניקות חדשות שהתפתחו מאותה פתיחות לשונה?

אותן טכניקות שהתפתחו בעיקר מאותם מקומות מאפשרי פתיחות מחשבתית לאמנות ,כיכולת לשנות ולאפשר תקשורת גם מהקיים סביבנו רק עם שינוי במהות ההגדרה. כדוגמה לזה, ניתן לראות בסגנון הReady Made - שמגדיר מחדש את האובייקט עם משמעות חדשה ומראה כיצד אמנות יכולה להיות נטו מחשבתית בשינוי ההגדרה, בפעולה פשוטה, שמאפשרת מתן משמעות גבוהה לאובייקט שימושי ויומיומי, כיצד ניתן ליצור מתוך המציאות.

בעזרת הרגש והחשיבה שלנו ניתן גם להציץ על טכניקות כמו הקולאז שהיה פופלארי בעיקר בזרם ה"דאדאיזם" או הפופ ארט אחריו. אותן תנועות וטכניקות שהתפתחו הובילו לשינוי בתפיסה לגבי אמנות או לגבי שיח ויכולת ההשפעה האישית והחברתית שלה.

לסיום, בימים אלו אמנות גם משמשת אותנו כמקום לתקשר עם החיצון, מקום שאם אנחנו בוחרים להשתמש בו בצורה נבונה קשובה מאפשרת ומכילה יכול להוביל לשינוי משמעותי בחיינו ובחיי אחרים. אמנות כשפה - כתקשורת אישית וקולקטיבית 
 

           
מורה פרטית פרופיל לא קיים
צור קשר עם פרופיל
10.0 (1)
 
·
 
42 שיעורים
צור קשר עם פרופיל
דניאל מנו-בלה 

דניאל מנו-בלה ( נולדה ב 1993 ) , אמנית ישראלית רב תחומית. בוגרת המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. 
 האמנית חוקרת בעבודתיה את מדיום הצילום כאשר היא מתעמקת תיאוריות פילוסופיות
חברתיות , תרבותיות ודתיות (רוחניות) .
בנוסף לחקר הפילוסופי מאחורי אותן תיאוריות האמנית חוקרת עובדות מחקריות 
של פעילות המוח בתחומי הזיכרון ותת המודע וכיצד הם פועלים על תפיסת המציאות .
האמנית חוקרת את מדיום הצילום בפעולות של פירוק והרכבה (קולאז'ים צילומים) , 
יצירה של דימויים חדשים מתוך ארכיונים של צילומים שצילמה לאורך השנים.
בפעולותיה האמנותיות היא מתנסה בחומרים ופעולות שונות בשימוש באותם צילומים 
בנייר , בבד , דיגיטלי ובפיסול אינסטליישן בחלל או על גבי חומרים הרוסים וממוחזרים 
כאקט שמאפשר לראות גם בחומר נראה כחסר פונקציונליות יותר עם אופציות שונות לקיום המשכי .
בפעולות אלה האמנית מנסה להוציא את מדיום הצילום מאזור המוכר
ולהביא על ידי השימוש בו ככלי לאפשר אופציות פעולה חדשות.
הכוונה בתהליך הפירוק והרכבה מחדש של הדימויים היא לחקות את פרגמנטריות של תהליך הזיכרון שלנו עם השפעות תת המודע ואת האופן בו הם מטשטשים את המציאות בדואליות המחשבתית ובגוף כמסגרת של גבולות אשר דורש לפרוץ מתוכה אך עדיין נאלץ להתקיים בתוך המציאות עם מגבלות של מרחב , זמן , חברה ומהות ההגדרות בתוכן . השימוש במדיום הדיגיטלי לצד החומר ביצירת הקולאזים קשור להרגשה של מציאות עתידית, שהיא כבר חלק מחיינו, בה ישנן זמינות ואפשרות לשחק עם החומר הממשי ולייצר ממנו קטעים דיגיטליים שרירותיים.