אמנות וחינוך הפגישה עם הפרט - ״חוקיות״ חד משמעית ?
האם באמנות ועשיה אמנותית יש חוקיות חד משמעית וכיצד היא פוגשת את הפרט?
אותן שאלות שצפות לגבי מסגרות ומערכות חינוך שמכתיבות ״דרך אחת נכונה״ לפרט כיצד ניתן לפתוח את המרחב ולאפשר כלים לכל פרט ופרט בהתאם לצרכיו?
שאלות ומחשבות רבות על הפגישה של הפרט עם מערכות שונות והיכולת של אמנות לאפשר לאמן כלי להתחברות אישית פנימית ולביטוי אישי שמטיל ספק ב״חוקיות״ וחד משמעיות.
יצירה מהי?
שאלה שמעסיקה אותי לא מעט בעת העשיה האמנותית. מהיכן היא מגיעה , ומוזה מהי בכלל ?
אין ספור שאלות פילוסופיות שמרכיבים ידוע בנפשו של האמן של היוצר ומשתנה מאדם לאדם. כשאני מסתכלת מנוקדת מבטי על עבודות אמנות אני לא תמיד יכולה להבין את המניע אני לא תמיד מצליחה להבין את המקום ממנו האמן פעל אך ברור לי מהסתכלות קצרה שיש ביצירה את עומקו של האמן, את פרי דמיונו, מפלט נפשו , מחשבותיו ורגשותיו הכמוסים ביותר .
בדומה מאוד לשאלות אחרות שמעסיקות אותי בחברה , במציאות בה אנחנו חיים על חוקיות והאם יש כזאת אחת ברורה לכולנו , חוקיות לבריאות? חוקיות להצלחה ? חוקיות לחיי משפחה ? חוקיות לאושר?
- במילים אחרות האם לכלל האינדיבידואלים בתוך חברה מתאימה דרך אחת ברורה או ישנן דרכים שונות לכל אדם ואדם , לכל נפש ?
מעבר למפגש בשיח האמנותי בשיח היצירה שאלה זאת פגשה אותי באופן האישי בלא מעט מסגרות שהייתי בהן זיהיתי מקומות שבהן יש דרישה ברורה איך צריך להראות איך צריך להתנהל וכיצד צריך לפעול - וכל יוצא מן הכלל הזה נחש ל ״ חריג ״ או לסירוגין למורד או בעייתי - לדוגמא מערכות חינוך רבות היום הבינו שאין זה אומר שילד מתקשה ללמוד בכיתה רגילה או לשבת מספר מרובה של שעות אומר שהילד הוא ״ בעייתי ״ - הגדרה שמלכתחילה מקטלגת את הילד ומלווה אותו לאחר מכן גם לאורך חייו .
מתוך אותן שאלות וכן אולי אף ביקורת מסויימת על כיצד מערכות מתייחסות ״ לנפשות - השונות ״ ובמקום להעמיק ביחס עם הפרט בוחרת ״ לוותר ״ עליו מראש או ללחוץ אותו למקומות שאינם מתאימים לו להתפתחות האישית - החלטתי שאני מפנה את תשומת ליבי ליכולות של אותם פרטים לקבל
את המענה אליהם הם שואפים לקבל מאותן מסגרות שונות ומתקשים לקבל דווקא מתוך השקיעה באמנות, ביצירה במקום בו יש להם את היכולת לפרוק את נפשם או ליתר דיוק להיות מי שהם .
אותה שאלה שמעסיקה אותי כל כך פגשה אותי גם במהלך התואר הראשון שלי באמנות ( מתוך הבנה כללית אני סובלת מהפרעות קשב וריכוז ומאז ילדות התקשיתי להתמודד עם מערכות סגורות ומגבילות וקיבלתי את אותו כינוי לילדה ״הבעייתית ״ שליווה אותי גם במהלך התואר הראשון .)
למרבה הפתעתי גם במהלך התואר - באמנות - הרי זהו המקצוע הפתוח מקצוע ״ הרוח ״ גיליתי שיש הגדרות וחוקיות מתקיימת למרות שבלתי היה ניתן למצוא בה היגיון מלבד חסימה של יצירתיות של ביקורתיות שאינה מאפשרת לאמן להתפתחות טבעית אלא להפך מחפשת להכתיב לו כללים בהם אמן מתפתח כיצד פרויקט מתפתח ומה הקצב בו אמן אמור לייצר את עבודותיו אבסורד לא ? ממש אבסורד לפחות בעיני.
הרי כיצד אפשר להגדיר זמן בו עבודה צריכה להיות מוכנה בלי להוריד מהאיכות , ניתוק מוחלט מהתהליך האישי בו כל אדם חובה את תהליכו הטבעי
בעיני זה הרגיש כמו להגיד לילד ״שומע עוד שבועיים אתה צריך לגובה עוד 2 ס״מ אם לא אתה לא בסדר .״ כשהילד הזה בכלל גודל בקפיצות של 5 כל חודש אבל מי בכלל ישים לב לזה כאשר כל הריכוז נתון ללחץ של מתי זה צריך לקרות ?!?!
או שבכלל הילד הזה לא נועד להיות גבוהה אבל היי שימו לב איזה יופי הילד הזה מדבר ? התעסקות בחסר במקום ביש נמצאת ביום יום שלנו דבר מעציב , אך בתוך העשיה האמנותית דווקא צורמת עוד יותר .
עברה שנה מאז שסיימתי את התואר הראשון שלי ואני עדיין בתהליכים של לעכל ולהכיל את אותה תקופה שאני חס וחלילה רוצה שיחשבו שכולה הייתה שלילית אלא להפך. תקופה שנתנה לא מעט כלים ולא מעט נקודות מבט חדשות שאני לא חושבת שהייתי זוכה להן בשום צורה אחרת מאשר להיות באותה מקום של למידה שהדבר שהכי לקחתי ממנו זה את ההמשכיות בלמידה ובהתפתחות וכמה היא חשובה לא רק כי חייבים לעשות אלא
כי רוצים לדעת .
דווקא בתקופה שלאחר התואר זכיתי לראות את עולם האמנות מזווית שונה או כחוויה מתקנת - כמרחב פתוח - כמרחב מקבל ומאפשר לכל סוגי האמנות ולכל הנפשות הפועלות בתוכו ( לא אגיד שאין ביקורת - אלא להפך ישנה ביקורת וגם דרישות גבוהות ) אך האמן כבר אינו נמדד על פי מדדי אקדמיה - ואישיות שלו כן מתאפשרת בתוך השיח אמנותי שלו בלי להרגיש שמכבים אותו - ( כמובן כמו בכל יש יוצא מן הכלל ובטוחה שגם מחוץ לאקדמיה בתוך המרחב האמנותי ניתן לפגוש את המסגרות ומקומות בהן השיח יתנהל באותה סכמה ובאותה ״ חוקיות ״ לא ברורה .)
אך אני כן יכולה להגיד שעצם המרחק בין אמנות ל״חינוך״ בתוך מסגרת מעצמו מאפשר יותר חופש, דבר שכמו שציינתי אבסורדי לי , משום שחינוך הוא חובה בכל תחומי החיים - בתוכו אמורה להיות טבועה ההכלה והקבלה של הפרטים השונים ותמיכה ועזרה וכמובן ההתאמה של הלימודים אל הפרט ולא את הפרט אל המערכת .
מתוך אותן נקודות יצאתי לפעול בשדה החינוך וללמד אמנות - לפגוש תלמידים שונים, חלקם ילדים חלקם מבוגרים וחלקם בעלי צרכים מיוחדים ונדהמתי לגלות אף יותר כמה יש דמיון בין כל אותם פרטים שבאים ללמוד - אותה תשוקה ליצירה ממרחב אישי ממרחב התפתחותי שמתאים להם שהוא יכול להיות משתנה ואין בו חד משמעיות או חוקיות ברורה , אלא תהליך אישי מתמשך של גילוי , של העמקה והחשוב מכל של חופש וביטוי אישי - שמה יקר ממנו בעשיה האמנותית של אמן .
אותן שאלות שלי שמקבלות מענה מתוך התהליך למידה שאני עצמי נכנסת אליו עם התלמידים שלי מביא לי תשובות לשאלות חדשות חלקן בשדה האמנותי וחלקן בשדה החברתי , בהתמודדות עם המציאות היומיומיות ועם הפגישה של אותו ״ פרט ״ ייחודי עם מסגרות המגבילות את הפריחה האישית
את הצמיחה, בתקווה לשינוים טובים יותר בכל התחומים ולא רק במרחב ובשיח אמנותי .