אינדיזיין: סגנון פסקה וסגנות אות—מה ההבדל?

כדאי שנתחיל מהשאלה החשובה ביותר: למה דווקא אינדיזיין? מה מיוחד בתוכנה הזאת, למה לא להשתמש במעבד תמלילים פופולרי רגיל כמו Word, Excell, Pages או שרותי מסמכים אונליין כמו Google Docs, Dropbox Paper—כל אלה אפילו בחינם להבדיל מאינדיזיין שעולה לנו כסף. מה הקטע החזק ביותר של אינדיזיין? מה מיוחד?
הנה התשובה: לעומת כל התוכנות האחרות, אינדיזיין היא תוכנה ליצירה ועריכה של מסמכים ארוכים. ארוכים מאוד. יכולת לעבוד עם מסמך ארוך דורשת כלים מיוחדים (כמו שיש הבדל בין בנית בית 3 קומות לבניית גורד-שחקים בעל 30 קומות—זה לא אותו מנוף). אינדיזיין מסוגלת להתמודד עם מסמך עצום ובו עד 9999 עמודים! במסמך אחד! מי שמעצב חוברות, קטלוגים, מגזינים ומסמכים ארוכים אחרים, יודע שאפילו מסמך עם 3–4 עמודי טקסט מצב אתגרים בעריכה שעלולה לקחת הרבה זמן. א׳: יש לפרוס תוכן, ב׳ לעצב אותו, ג׳ לשלוט בעיצוב על גבי הרבה עמודים. לאינדיזיין יש כלי יעול לעיצוב ועריכה: מקשי קיצור, סקריפטים וכמובן סגנונות. קיימים 2 סגנונות לעיצוב טקסט: סגנונות פסקה או רצף (Paragraph Styles) וסגנונות אות או תו (Character Styles). נוכל למצוא את הפנלים האלה בתפריט הראשי Window>Styles או בשליש העליון של התפריט Type.

שאלה: למה צריך את שניהם? לא מספיק אחד? אנחנו רגילים בתוכנות כמו וורד פשוט לסמן טקסט ולעצב אותו: בחור סוג פונט, לשנות גודל, לעשות נטוי או שמן—הכל בסרגל העליון, בלי להסתבך עם סגנונות.
אז דבר ראשון, למען הצדק: גם בוורד יש סגנונות, אמנם לא מפורטים ומקצועיים כמו באינדיזיין. דבר שני, וורד היא מעבד תמלילים לשימוש כללי, זאת לא תוכנה לעיצוב. אנחנו מקבלים טקסטים שנוצרו בתוכנת וורד, מיבאים אותם לתוך אינדיזיין—רק כאן מתחילה עבודת העיצוב האמיתית והיא דורשת כלים אמיתיים. כמו לקחת סקיצת עפרון ולהעניק לה גימור בצבעי שמן.

שאלה שניה: בסדר, צריך אינדיזיין וצריך סגנונות. אבל למה שני סוגים שונים של סגנונות? זה מבלבל. מה ההגיון והצורך העיצובי בשליטה נפרדת בפסקה ובאות?
הנה ההסבר: ההגיון האנושי אומר: אותיות מרכיבות מילים, אלה מרכיבות משפטים ואותם מסדרים בפסקאות—וכך נבנה הסיפור.
הגיון של מעצבים הולך הפוך: יחידת עיצוב הראשית היא סיפור (Story) והוא מחולק לפסקאות (Paragraph). כדי שהסיפור כולו יקבל עיצוב אחיד, ניצור סגנון פסקה (Paragraph Style) ונשייך אותו לכל הפסקאות בסיפור. במידה ונדרש עיצוב מיוחד ופרטני בתוך הפסקה למילים, אותיות או מספרים בודדים—אז ניצור ונשייך סגנון אות (Character Style).

זה מזכיר הגיון הפיקוד בצבא: הפקודות לא ניתנות לכל חייל וחייל אלא ליחידות שלמות: מחלקה, פלוגה, גדוד—אחרת היה יותר מדי פקודות, זה לא יעיל. כיתת חיילים או חייל אחד מקבלים פקודה שונה מאחרים רק אם קיים צורך מיוחד בכך.

בעיצוב אנחנו מדברים על יצירת אסתטיקה ויזואלית תוך שימוש בשפה גרפית. אנחנו משיגים אחידות והמשכיות על ידי קביעת חוקים ביחס לכתב: סוג האותיות (Font Family) ומשקלן (Font Style), ריווח בין האותיות (Kerning), בין השורות (Leading), ריווח בין הפסקאות (Space Before and After) ועוד פרמטרים רבים. כל אלה ביחד יוצרים סט הוראות או סגנון (Paragraph Style). במידה ויש צורך ליצור מראה שונה למילה, אות או ספרה מסויימת—אז ניתן להם סט הוראות מיוחד (Character Style) ונוכל מהבדיל בתוך רקמת הסיפור שמות פרטיים או ציטוט או מספרים כמו שנה או מחיר, אות ראשית מוגדלת, טקסט הערות נטוי ועוד ועוד—כל אלה ברמה פונקציונלית. ומה עם האסטתיקה?—אנחנו יוצרים דגשים ויזואליים, משנים מראה של אלמנטים מסויימים, הקפדה על חוקי השפה הגרפית שיצרנו. שמירה ושימוש חוזר בסגנונות הפסקה והאות עוזרים לנו לשמור על אחידות והמשכיות של העיצוב כולו.
דוגמה לטקסט מעוצב: כל פסקאות נראות אותו דבר עם ריווח אחיד—מראה בעל רפטטיביות, מקצב, נקיון ואמינות—מצויין להעברת מסר. ופה ושם ישנם אלמנטים בעיצוב קצת שונה—שובר מונוטוניות, מספק גירוי ויזואלי—מצויין למשיכת תשומת הלב, יצירת עניין, שבירת קצב מונוטוני. כדי לשמור על עיצוב כזה לאורך עמודים רבים—אנו שומרים סגנונות פסקה ואות ומשתמשים בהם שוב ושוב.

עכשיו, אחרי שהבנו את הקונספט ואת הצורך, בואו נדבר תכלס—מתי נבחר סגנון פסקה ומתי סגנון אות.
המושג פסקה. כאשר מקלידים Enter, אנחנו יורדים שורה. המחשב מסמן את המקום הזה על ידי סימן ¶ מוסתר שמורה להפסיק (שורש פס״ק) פסקה זו, לרדת שורה ולהתחיל פסקה חדשה. מקטע טקסט הנמצא בין שני סימני ¶ הוא פסקה. ניתן להציג ולהסתיר סימנים מוסתרים בעזרת פקידה Type > Show/Hide Hidden Characters. כל עוד סמן כלי הטקסט מהבהב איפשהו בפסקה, לא משנה איפה—העיצוב יחול על הפסקה כולה: סוג הגופן, ריווח בין השורות, אפילו צבע האותיות—הכל הולך להשתנות בבת אחת עבור כל הטקסט שבפסקה. אנחנו יוצרים ושומרים סגנון פסקה (Paragraph Style). אז כאשר אנחנו משייכים את הסגנון לפסקה/פסקאות של טקסט, נוצר קישור לסגנון עצמו. דמיינו מאות עמודי טקסט שכולו מקושר לסגנון פסקה זה או אחר. כדי לשנות משהו מעיצוב, לא נצטרך לעבור על כל העמודים—במקום אנחנו פשוט עורכים את הסגנון וכל הפסקאות אליהן הוא משוייך משתנות מייד ובכל העמודים. זהו שלט הרחוק המושלם של עיצוב גרפי.

רוב הזמן אנחנו מעצבים טקסט תוך שימוש בסגנון פסקה. וכמו שאמרנו, הוא חל על הפסקה כולה. הפסקה מתחילה בסימן ¶ ומסתיימת בסימן ¶. ומה אם אנחנו צריכים לעצב מילים מסויימות קצת אחרת, למשל שנים באדום או ציטוטים בכתב יד? הרי העיצוב יחול על הפסקה כולה! זה המקום להשתמש בסגנון אות (Character Style). הנה כמה דוגמאות:

ושוב תוכנת אינדיזיין בולטת על כל מעבדי התמלילים האחרים: לרשותנו מגוון אפשרויות סגנון פסקה עצום כולל GREP שמגיע לו מאמר נפרד, יעילות גבוהה ולא פחות חשוב, יכולת שיתוף סגנונות בין מסמכים ו אפילו בין אפליקציות שונות של ענן אדובי. אני מדבר על שמירת סגנונות בספריות CC Libraries.

שאלה: חייבים להשתמש בכל זה? לא חייבים, אבל שימוש בסגנונות זאת דרישת שוק העיצוב. גם חבל אם לא נשתמש. זה כמו לבקר במצריים ולא לראות את הפירמידות—לא פספוס? הסגנונות לא הופכים אותנו למעצבים יותר מוכשרים—הם הופכים את מלאכת העיצוב לחוויה אחרת.